ז.ל. הופמן נדבן יליד מיר (יושב שלישי משמאל) שהגיע לביקור מאמריקה והנציגים היהודים בחצר מועצת העיירה, מיר 1926. בין היושבים: ראשון מימין: שאול רוזובסקי, שלישי משמאל, בנימין גולדין.
רב העיירה, ר' אברהם-הירש קמאי (במרכז) מקבל את פני הכמורה הקתולית ב"לחם ומלח" בעת ביקורה במיר
זקנים מחברה קדישא במיר
חזן העיירה ר' וועלוול (זאב) שקלאר, מיר
הגאון בעל האדר''ת, הרב אליהו-דוד רבינוביץ תאומים, רב – אב''ד במיר בשנים תרנ''ג – תרס"א (1893 – 1901)
הגאון בעל האדר"ת, הרב אליהו-דוד רבינוביץ תאומים, רב – אב"ד במיר בשנים תרנ"ג – תרס"א (1893 – 1901)
רבה של העיירה מיר, ר' אברהם צבי קמאי הי''ד (משמאל) ולצידו רבה של קאמיניץ, ר' דוד בורנשטיין (מימין)
סרטים
עדויות של ניצולי שואה: חיי הדת במיר, בלארוס
בראשיתה הייתה הקהילה הקטנה של מיר כפופה בענייני מסים לקהילת ניישוויז' הסמוכה. ב-1662 נזכר לראשונה השם מיר בפנקסי "ועד מדינת ליטא". ב-1761 אושרה מיר בתור קהילה עצמאית בעקבות ירידי המסחר שהתקיימו במיר וגידולה של הקהילה. עוד קודם לכך התקיימו במיר אסיפות והתוועדויות של ראשי הקהילות - לא רק בענייני מסים אלא גם בשאלות כלכלה, דת, מנהגים ותקנות שחלו על כל קהילות ליטא.
כבר במאה ה-18 היה לקהילת מיר מעמד חשוב בקרב הקהילות היהודיות בליטא ורבנים ידועי שם ישבו בה על כס הרבנות. ב-1815 נוסדה בה ישיבת מיר שמשכה אליה תלמידים מכל רחבי העולם. לעתים כיהנו רבני העיירה גם כראשי הישיבה.
זלמן שז"ר (רובשוב), הנשיא השלישי של ישראל, כתב על מיר, עיירת הולדתו:
"עיירת רבת היחס ועתיקת השורשים, המפורסמת בשל הישיבה המהוללה, ולפנים הייתה מבצר עוז לתורנות ליטאית [...]. מעין התורה לא נסתם בה אף בשנות הירידה. עוד מצאתי את הישיבה והיא הומה מקול תורה יומם וערב. ובחורים מהם עילויים ומתמידים נוהרים אליה ממרחקים, אף מן הגלויות החדשות והמרוחקות ביותר ".
ספר מיר, ע' 144
חיי הדת במיר התרכזו סביב השולהויף (חצר בית הכנסת) בו שכנו רוב בתי הכנסת, ובהם "בית הכנסת הלבן" (ה"שול הלבן"), תלמוד התורה, בית המדרש של חברת "פועלי צדק" (בעלי מלאכה) ו"בית הכנסת הקריר" ("די גרויסע קאלטע שול" בו התפללו רק בקיץ) כדי להפחיד את הילדים סופר להם שבחורף מסתובבות ב"בית הכנסת הקריר" רוחות רפאים.
בית הכנסת זוכוביץ היה היחיד ששכן מחוץ לשולהויף. העיירה הייתה מעוז של , אך גם חסידים היו בה: חסידי סלונים, להם היה שטיבל (בית תפילה) בעיירה, חסידי קוידנוב וחסידי חב"ד.
עם עלייתה של תנועת החסידות, במחצית השנייה של המאה ה-18, התחולל מאבק בין הקהילה היהודית הממוסדת לבין תנועה זו. המחלוקת הובילה לחלוקה בין החסידים למתנגדים ("ליטאים").
במיר היו כ-70 סופרי סת"ם, מספר שאין דומה לו באף קהילה אחרת בפולין וליטא. לצדם היו עושי קלף לספרי התורה, מגיהים, מתקני שגיאות ועוד. כמאה משפחות מצאו פרנסתן בתחום עשיית ספרות הקודש.
![מיר, 1926. חצר ה"תלמוד תורה" בעת ביקורו של ז' ל' הופמן, יליד מיר, נדבן יהודי מאמריקה. במרכז רב העיירה, ר' אברהם-הירש קמאי. לימינו הופמן](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/7-15.jpg "מיר, 1926. חצר ה"תלמוד תורה" בעת ביקורו של ז' ל' הופמן, יליד מיר, נדבן יהודי מאמריקה. במרכז רב העיירה, ר' אברהם-הירש קמאי. לימינו הופמן")
![רב העיירה, ר' אברהם-הירש קמאי (במרכז) מקבל את פני הכמורה הקתולית ב"לחם ומלח" בעת ביקורה במיר](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/7-2_0.jpg "רב העיירה, ר' אברהם-הירש קמאי (במרכז) מקבל את פני הכמורה הקתולית ב"לחם ומלח" בעת ביקורה במיר")
![הגאון בעל האדר''ת, הרב אליהו-דוד רבינוביץ תאומים, רב – אב''ד במיר בשנים תרנ''ג – תרס"א (1893 – 1901)](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/68-6.jpg "הגאון בעל האדר''ת, הרב אליהו-דוד רבינוביץ תאומים, רב – אב''ד במיר בשנים תרנ''ג – תרס"א (1893 – 1901)")
![הגאון בעל האדר"ת, הרב אליהו-דוד רבינוביץ תאומים, רב – אב"ד במיר בשנים תרנ"ג – תרס"א (1893 – 1901)](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/68-4.jpg "הגאון בעל האדר"ת, הרב אליהו-דוד רבינוביץ תאומים, רב – אב"ד במיר בשנים תרנ"ג – תרס"א (1893 – 1901)")
