ב-27 בנובמבר 1941 הגיע למיר צעיר יהודי, אוסוואלד רופאייזן, שהחזיק במסמכים מזויפים והתחזה ל"פולקסדויטשה". הודות לשליטתו בשפה הגרמנית שימש רופאייזן כמתורגמן בשרות מפקד המשטרה האזורי הבלארוסי, ומפקד משטרת הביטחון והז'נדרמריה במיר - הגרמני . רופאייזן התמנה לעוזרו של היין ולבש מדי שוטר בלארוסי.
יליד אזור טוז'ץ שבבלארוס, עבד כפועל בטחנת קמח. זמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה התגייס לחיל הפרשים הפולני והגיע לדרגת סמל. תחת הכיבוש הגרמני מונה סראפימוביץ' לתפקיד ראש המשטרה הבלארוסית האזורית, שמפקדתה שכנה במיר. הוא היה ממונה על ארבע תחנות משטרה. רוב השוטרים שהיו תחת פיקודו היו בלארוסים. בטוז'ץ פגש סראפימוביץ' את אוסוואלד רופאייזן ולקחו למיר כמתורגמן. לאחר המלחמה מצא סראפימוביץ' מקלט באנגליה כפליט. ביולי 1995 הוגש נגדו כתב אישום באנגליה על מעשיו במיר בתקופת המלחמה. בשימוע שנערך לפני המשפט היה רופאייזן עד המפתח של התביעה. ב-17 בינואר 1997 פסק בית המשפט שסראפימוביץ' אינו כשיר לעמוד לדין עקב מחלת האלצהיימר בה לקה. שבעה חודשים אחר-כך, ב-7 באוגוסט 1997, מת סראפימוביץ' בבית חולים.
שוטר יליד נויזלץ על האודר, גרמניה. הוא שירת 28 שנה במשטרה הגרמנית והגיע לדרגת "מייסטר" – הדרגה המשטרתית הגבוהה ביותר למש"ק. היין הגיע למיר ב-10 בנובמבר 1941. הוא התמנה על שמירת הסדר במיר וסביבותיה ופיקד על יחידה שהייתה חלק מהמשטרה הגרמנית - ראש משטרת העזר (השופ"ו) והז'נדרמריה. בערי השדה היו יחידות אלו מצוידות גם ברובים ובנשק אוטומטי. במסגרת תפקידן לא רק טיפלו במקרים של הפרת הסדר הציבורי אלא גם עסקו ברצח קבוצות מיוחדות, כגון יהודים וקומוניסטים, ובמצוד אחר פרטיזנים.
יום אחד הגיע חשמלאי יהודי מהגטו במיר, דב רזניק, לבצע תיקון במטה המשטרה במיר. בחדר בו עבד, נמצא באותה עת רופאייזן. מבטיהם הצטלבו ורופאייזן זיהה את רזניק כחברו להכשרה הציונית בוילנה. במיר פגש רופאייזן גם את שלמה חרחס. חרחס ורזניק היו מראשי "השומר הצעיר" במיר והם ארגנו את המחתרת בגטו.
"[...] הלכתי עם חברי לייזר ברסלין לעבודה. מולנו הלך מפקד הז'נדרמריה של העיר מיר, בלוויית שוטר בלארוסי. המפקד הוביל את השוטר בלבביות מתחת לזרוע. הכרתי שהשוטר הוא רופאייזן. גם הוא הכיר אותי. הוא השתחרר מזרועו של המפקד, התעכב רגע, כאילו מתקן משהו בנעליו, וכשהמפקד זז כמה צעדים, הוא אמר לי, "שלמה, היום אהיה אצלך". החבר שהלך איתי הפציר בי שאגיד לו מה אמר לי השוטר. עניתי לו שאינני יודע ולא שמעתי בדיוק"
עדות שלמה חרחס, ארכיון יד ושם M.49/727
רופאייזן ניצל את תפקידו ומעמדו המיוחד והתחיל להעביר לאנשי המחתרת בגטו מידע ובהמשך גם נשק. בשלב הראשון, איש למעט חרחס, דב רזניק ובן דודו ישראל, לא ידע את זהותו האמיתית של רופאייזן. באחד הימים הודיע להם רופאייזן על אקציות המתוכננות נגד יהודים שהתגוררו בכפרי הסביבה. הם העבירו את המידע ליהודי הכפרים, אך לא היה אמון רב באזהרות אלו והאקציות נערכו כמתוכנן, באותם תאריכים עליהם דיווח רופאייזן.
"לאחר השחיטה שהיתה ביהודי הכפרים הופיע אוסוואלד והודיע שלא ייצא איש מן הגטו לקנות אצל האיכרים מפני שהמשטרה תשוטט ברחובות וכל היוצא – יירה. שניים שיצאו – לונגן ועזריאל קפלן והיו אצל איכר - הוצאו להורג. בכך הודקו הקשרים עם המתורגמן וגבר בו האמון".
דב רזניק, "הצלה ומרי של יהודי מיר", ספר מיר, ע' 329.
חברי המחתרת בגטו ביקשו מרופאייזן שיעביר נשק לגטו.
"נעתרתי להם, בראותי בקשתם כמטרת חיים, והרבה מטרות בחייהם לא היו עוד. בחדרו של מייסטר היין היה ארון סגור מלא נשק, רובים, אקדוחים ורימונים. כל פעם לקחתי אחד מן הכלים ושמתי בין השיחים בגן, ובערב הייתי מוסרו לישראל רזניק בשער הגטו. כך העברתי לו 12 רובים. איצקוביץ' [לייבל איצקוביץ', חבר המחתרת שעבד כסייס באורוות הגרמנים במיר] היה בא למשטרה כל יום אחרי העבודה. היה יוצא ותיקו מלא כדורים ומכוסה מעט אוכל למעלה. איצקוביץ' זה היה בחור אמיץ ופיקח. לפעמים הייתי מכניס רובה בזבל שבאורווה ומעבירו בערב לגטו".
משה ראובני, שמחה רזניק, "ספורו המופלא של אוסוואלד רופאייזן", ספר מיר, ע' 320
בעת שהותו במטה המשטרה שמע רופאייזן את היין משוחח בטלפון עם אייכנר, מפקד המחוז של האס-אס בברנוביץ', וקלט מדבריו שמתוכנן חיסולו של הגטו במיר ליום ה-13 באוגוסט 1942. היין הודה בפניו שאכן מתוכננת אקציה. 'זהו סוד', אמר, 'ואיש מלבדך אינו יודע זאת'. ב-6 באוגוסט הגיע רופאייזן לגטו ומסר לדב רזניק את הבשורה המרה. רופאייזן יעץ לאנשי המחתרת בגטו לוותר על חלום הלחימה בגטו שכן הוא חסר סיכוי ופירושו מוות בטוח לכל יהודי מיר. במקום זאת הציע להם לברוח ליער דרך מירנקה, פרילוק וקרינצי ולחבור לפרטיזנים. ביום הבריחה, הבטיח רופאייזן, יוציא את הכוחות החמושים ממיר ויסיט אותם לכיוון ההפוך לנתיב הבריחה.
אנשי המחתרת הודיעו ליודנראט על אקציית החיסול המתקרבת וסיפרו לרב שולמן, יו"ר היודנראט, שרופאייזן יהודי ושהוא הכשיר את הדרך לבריחה. הבריחה תוכננה ליום ראשון בערב ובליל שבת - ובשבת היה הגטו כמרקחה. אנשים התרוצצו ושאלו שאלות שלאיש לא היתה עליהן תשובה – להישאר או לברוח? שולמן קיים אסיפה כללית והכריז שאל לאיש להפריע לבורחים. הוא עצמו, כך אמר, החליט להישאר. התחושה היתה שאי אפשר למנוע את האסון המתקרב. פליט מנייסוויז' שהופיע בגטו עייף, שבור ולבוש קרעים סיפר שתעה שבועיים בדרך עם בנו והעביר את התחושה שגם בריחה אינה פתרון. אנשי המחתרת וצעירי הגטו החליטו לברוח. חלקם הותירו אחריהם בני משפחה.
"נקבעו מקומות ליציאה, לכל קבוצה נקבע מדריך וניתן חלק מהנשק. קשה היתה הפרידה מאלה שנשארו; אף אחד לא ידע מה צפוי לו מחר, אולם הנשארים ידעו ברורות; הם נדונים למוות בטוח".
דב רזניק, "הצלה ומרי של יהודי מיר", ספר מיר, ע' 335
ב-9 באוגוסט בלילה , ובהם כל 80 חברי המחתרת. מעטים מהבורחים שבו לגטו. הבורחים התרכזו בבית הקברות המוסלמי (הטטרי) בעיירה ומשם נמלטו ליערות הסמוכים.
במסמכים, בספרות המחקר ובעדויות הניצולים נע מספר הבורחים מגטו מיר בין 100 ל-300 אנשים. בכנס שהתקיים ב-1991 הצליחו יוצאי מיר להרכיב רשימה של 212 יהודים שברחו מגטו מיר בשעות הלילה של ה-9 באוגוסט 1942.
כפי שרופאייזן הבטיח היו השוטרים עסוקים במרדף שווא אחר "פרטיזנים" בכיוון ההפוך לתנועת הבריחה ורק 4 שוטרים נותרו באותו לילה במפקדה במיר. למחרת היום חזרו השוטרים ממרדף השווא וגילו את בריחת היהודים. איש לא קשר זאת בשלב זה לרופאייזן. זהותו של רופאייזן נחשפה בשל הלשנה. יהודי בשם סטניסלבסקי שעבד במטה המשטרה כסייס סיפר להיין שרופאייזן הפולני בגד בו והזהיר את היהודים. סטניסלבסקי לא ידע שרופאייזן יהודי. רופאייזן נקרא אל היין, התוודה בפניו על מעשיו ועל יהדותו ונשלח למעצר. משם הצליח לברוח והסתתר במנזר שהיה צמוד למטה המשטרה במיר. בדצמבר 1943 עזב את המנזר, ברח ליער וחבר לפרטיזנים ביערות נליבוקי.
![אוסוואלד רופאייזן, חניך תנועת הנוער "עקיבא", בתצלום מ-1939](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/1-rufeisen.jpg "אוסוואלד רופאייזן, חניך תנועת הנוער "עקיבא", בתצלום מ-1939")