משפחת שיינר התגוררה בעיר פינצ'וב שבפולין. אב המשפחה שלמה יוסף היה חסיד ניישטאט והייתה לו טחנת קמח. לו ולאשתו אלטה היו ארבעה ילדים: אלתר יחיאל, טובה גיטל, יצחק מנחם וישראל. עם הכיבוש החרימו הגרמנים את טחנת הקמח והמשפחה פתחה בבית חנות קטנה לשם פרנסה. במאי 1941 הוקם גטו פתוח ברובע עוני בפינצ'וב וב-3 באוקטובר 1942 החלה האקציה בגטו. המשפחה ברחה ומצאה מסתור אצל הפולנייה שצ'לסקי. היא החלה לדרוש מהם כסף וחפצים שונים תמורת ההסתרה, והם נאלצו לברוח ליער. בינואר 1943 הגיעו לפולני פרנצ'ישק מתיאס שהתגורר בכפר דמבובקה, סמוך לטחנת הקמח שפעם הייתה בבעלות המשפחה. בעבר הלווה לו שלמה יוסף כסף ומתיאס הבטיח לגמול לו על העזרה. מתיאס הסכים להסתיר את המשפחה בחלל צר מאחורי קיר שבנה בקצה ביתו. המשפחה הסתתרה במקום מינואר 1943 עד 1945. כל בוקר התפללו יחד ברכות השחר ואמרו תהילים כאשר כל אחד בתורו משמש "חזן". לאחר מכן הניחו בתורנות תפילין שהביאו מהבית. באחד הימים פנה האב לבנו ישראל: "יש לך כשרון ציור. אולי תכתוב כעת מחזור לימים הנוראים?" ישראל ביקש ממתיאס שיביא לו מחברת ובה רשם תפילות שהצטרפו לכדי סידורים משורטטים באותיות מרובעות, עם שערים מיוחדים שצייר. האב ובנו הכינו גם ספר תהילים ולוח שנה לשנים תש"ג-תש"ד. בלוח השנה רשם האב ידיעות שמסר להם מתיאס מהסביבה בעת המלחמה, שישמרו לזיכרון לדורות.
כששחררו הסובייטים את האזור ב-14 בינואר 1945, יצאה המשפחה מהמסתור ושבה לפינצ'וב. רק שם, כשראו שהרחובות ריקים מיהודים, הבינו את גודל האסון שהתרחש, ובמשך כמה ימים לא יכלו לדבר מרוב הלם. המשפחה נשארה בפולין עד סוף 1945. עד סוף שנות ה-60 הצליחו כל בני המשפחה לעלות ארצה. מסתיר המשפחה מתיאס זכה בתואר חסיד אומות עולם.
_1.jpg?itok=UGHJxmUk "הסידור שקבלה גבריאלה כהן לאחר השחרור")
