ציון חדד נולד בטריפולי שבלוב ב-1923, בן יחיד לעזרא וזולא חדד לאחר שעשרה ילדים שנולדו לבני הזוג נפטרו בלידתם. כאשר היה ציון בן שלוש נפטר אביו ואמו נישאה בשנית למרדכי. המשפחה הייתה מסורתית.
בשנים 1943-1911 הייתה לוב תחת שלטון האיטלקים. עם מותו של מושל לוב איטלו בלבו ועם הצטרפותה של איטליה למלחמה נגד בריטניה ב-1940 הורע מצבם של יהודי לוב שהואשמו בשיתוף פעולה עם הבריטים.
בסוף יוני 1942 לאחר שנהדפו הבריטים בשנית מקירינאיקה, הוצאו צווים אנטי-יהודיים רבים. בנוסף, כל הגברים בין הגילים 45-18 חויבו בעבודות כפייה. הם היו כוח עבודה משמעותי וחסרונם הקשה על הקהילה כלכלית. באחד הימים אספו הגרמנים צעירים מהשכונה בטריפולי וציון עמהם ולקחו אותם במשאיות למחנה העבודה בוקבוק שבמזרח קירינאיקה, על גבול מצרים, שם עבדו בעבודות כפייה עם כ-350 יהודים מטריפולי. אמו של ציון, שהייתה שוטרת, ניסתה למנוע זאת אך ללא הצלחה.
עובדי הכפייה עסקו בסלילת כבישים מלוב למצרים לצורך העברת כוחות צבא. המחנה היה מדברי ומבודד. במקום חסרו מים ואספקה לעובדים הגיעה אחת לכמה ימים. העבודות נמשכו מבוקר עד לילה. אסור היה לעובדים לדבר ביניהם. ציון שמר עמו במחנה ספר תהילים שלקח מהבית. במהלך היום, בעת העבודות, שמר את הספר בגרב ומדי ערב היה מוציא אותו וקורא לאור הנר ספר תהילים שלם. הוא היה מאוד מחובר למילות הספר ומשמעותן וידע את כל הספר בעל פה.
באוקטובר 1942 הופגזה בוקבוק ובנובמבר נסוגו הכוחות האיטלקיים מהאזור. לאסירים נודע על כך מעלונים שפוזרו ממטוסים, בהם נכתב שניתן לחזור הביתה. האסירים היו צריכים למצוא את דרכם חזרה לביתם בכוחות עצמם. את הדרך ממצרים ללוב עשה ציון בטרמפים. הדרך ארכה חצי שנה. עם חזרתו עבד תקופה קצרה במשטרה.
ציון עלה לארץ בעקבות אימו באנייה גלילה בשנת 1949 עם אשתו פורטונה ושלוש בנותיהם יוליה, גאולה וויקטוריה. במהלך ההפלגה נפטרה התינוקת ויקטוריה ונקברה בים. בארץ נולדו להם שבעה ילדים נוספים. תחילה התגוררו במושב זיו ומשם עברו למעברה בראשון לציון. ציון עבד כאזרח עובד צה"ל עד לפרישתו. הוא נפטר בשנת 2009. את ספר התהילים, לצד תצלומים משפחתיים ומסמכים נוספים, מצאה בתו שוש במקרה בקופסה שהייתה בעליית הגג במהלך שיפוץ בדירה. בעקבות כך גילתה לראשונה את קורות אביה במהלך השואה.
_1.jpg?itok=UGHJxmUk "הסידור שקבלה גבריאלה כהן לאחר השחרור")
