צבי קופלוביץ היה הצעיר מבין שבעת ילדיהם של דוד ואסתר-מלכה קופלוביץ. המשפחה התגוררה בלודז'. האב היה בעל בית חרושת וחנות למוצרי נייר ומכשירי כתיבה. כשהיה צבי בן 15 פרצה מלחמת העולם השנייה.
ב-1 במאי 1940 גורשו בני משפחת קופלוביץ יחד עם שאר יהודי העיר לגטו. צבי עבד כמחסנאי באחד המפעלים למכשירי כתיבה. הוריו לא היו כשירים לעבודה. באחד הטרנספורטים קיבלו הוריו זימון. ביום הטרנספורט ביקרו קצינים נאציים ובראשם הנס ביבוב, ראש הממשל הנאצי הגרמני, במפעל שבו עבד צבי. צבי החליט שאין לו מה להפסיד. הוא ניגש לביבוב וביקש שיצרפו אותו לטרנספורט של הוריו. ביבוב ענה לו בזלזול ולא התייחס לבקשתו. לאחר הביקור כתבו מנהלי המפעל היהודים מכתב לראש היודנראט מרדכי רומקובסקי בבקשה לשחרר את ההורים מהטרנספורט. הבקשה אושרה וכעבור עשרה ימים עברו צבי והוריו לדירה אחרת והתחילו לעבוד בקליעת שטיחים מסמרטוטים שהפכו לרצועות. ההורים נפטרו במהלך 1942. עם חיסול הגטו ב-1944 נשלח צבי למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו.
באחד הבקרים, בעת חלוקת הלחם היומית, עבר אסיר רוסי שהחזיק בידיו סידור תפילה שמצא ליד הקרמטוריום. לאחר משא ומתן רכש צבי את הסידור תמורת מנת הלחם היומית שלו. על מעשה זה אמר: "רק מי שיודע מה זה רעב, יכול להבין זאת. זה כמו לתרום כליה... לשם מה ובשביל מה עשיתי זאת? לא יודע". את הסידור פחד צבי להשאיר בצריף ועל כן נטל אותו עמו. במסדרים עמדו האסירים בחמישיות והיו מעבירים את הסידור בין השורות. כך שמרו עליו.
לאחר שלושה חודשים הועבר צבי למחנה בראונשווייג וגם שם, בזמן המסדרים, היה הסידור עובר בין השורות מיד ליד, כדי שלא יוחרם. צבי נשלח יחד עם הסידור, עליו שמר מכל משמר, למחנות נוספים עד ששוחרר באפיסת כוחות במחנה וובלין. צבי שהה בשוודיה בבית חולים ובבית הבראה ומשם הצטרף לקיבוץ של בח"ד (ברית חלוצים דתיים) בגרנה (Granna). הוא נישא לחיה וייס, ילידת סיגט וניצולת שואה אף היא, ויחד עלו ארצה באניית המעפילים אולואה. לאחר הפלגה של שישה שבועות נתפסה האנייה על ידי הבריטים ונוסעיה הורדו ממנה והועברו באניית קרב בריטית לקפריסין. כעבור כמה ימים קיבלו את מטלטליהם אך בשל המעברים הרבים אבד לצבי סידורו. צבי הצטער מאוד שדווקא הסידור, שאיתו עבר את כל הרגעים הקשים והסכנות, אבד לו. באחד הימים במחנה המעצר בקפריסין הגיע לבית הכנסת להתפלל וראה יהודי מהמחנה מתפלל ובידיו סידורו. בתחילה סרב המתפלל להחזיר לצבי את הסידור משום שלא היו עליו סימנים אך לאחר התערבות קהל המתפללים התרצה. הסידור הוחזר לצבי ונכרך מחדש. צבי וחיה עלו ארצה במרץ 1948.בשנת 1989 תרם צבי את הסידור למשמרת ביד ושם. בפתח הסידור רשם בכתב ידו את סיפורו של הסידור ואת שמות בני משפחתו שנספו בשואה. וכך כתב: "את הסידור המיוחד הזה אני תורם היום ליד ושם בירושלים למזכרת לדורות הבאים".
![צבי קופלוביץ עם חברי בח"ד (ברית חלוצים דתיים) לאחר המלחמה](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/Img24188.jpg "צבי קופלוביץ עם חברי בח"ד (ברית חלוצים דתיים) לאחר המלחמה")
_1.jpg?itok=UGHJxmUk "הסידור שקבלה גבריאלה כהן לאחר השחרור")
