יאדז'יה בייטנר | יוכית מנדלסון
יאדז'יה בייטנר (Jadzia Beitner) נולדה ב-1933 בקטוביץ, פולין. ב-1 בספטמבר 1939, היום בו פרצה המלחמה, היתה אמורה יאדז'יה להתחיל את לימודיה בכיתה א'. לאחר הכיבוש גירשו הגרמנים את יהודי קטוביץ והמשפחה עברה לקרובים בסוסנובייץ הסמוכה. זמן קצר אחר כך ברחו האח נתן (נולד ב-1921) והאחות הגדולה אֶני-אירנה (נולדה ב-1922) ללבוב. האב, הרמן-צבי, הצטרף לילדיו הגדולים. יאדז'יה, אמה בילה ואחותה זוסיה-נעמי בת ה-10 נשארו בסוסנובייץ. מלבוב יצאה אֶני עם חברי תנועת עקיבא לווילנה מתוך כוונה לעלות לארץ ישראל.
ב-1940 התאבד נתן ואֶני חזרה ללבוב להיות עם אביה. ביולי 1941, במהלך פרעות ימי פטלורה, נרצח האב ואֶני מצאה את עצמה לבד בלבוב. בינואר 1942 הצליחה להגיע לסוסנובייץ בזהות בדויה ולהתאחד עם אמה ואחיותיה. לאחר חודש נשלחה אֶני למחנה אובראלשטט שבחבל הסודטים ועבדה שם במפעל הטוויה של קלוגה. לאחר מספר חודשים הגיעה גם זוסיה-נעמי לאותו מחנה. באביב 1943 גורשו בילה ויאדז'יה יחד עם יהודי סוסנובייץ לגטו בשרודולה ובאוגוסט 1943 נשלחו השתיים לאובראלשטט. בילה עבדה במטבח ויאדז'יה הצעירה הועסקה בעבודות ניקיון. בילה בייטנר ובנותיה שהו במחנה עד לשחרורו במאי 1945.
ב-4 במרס 1944 חגגו האסירות במחנה את יום הולדתה ה-11 של יאדז'יה, האסירה הכי צעירה במחנה. כמתנת יום הולדת הגישו לה שני ספרי זכרונות מעשה ידיהן ובהם הקדשות מחברותיה למחנה. אחותה הגדולה אֶני כתבה לה הקדשה:
ליחידה
למתוקה מכל
הכי אהובה
הכי יקרה
והכי חביבה
יבדז'ולקה
מאֶני
בנוסף קיבלה יאדז'יה מנת מרק וצלחת עם תפוח אדמה וסלק. הבנות עמדו על כך שתאכל הכל. בזכרונותיה הגדירה יוכית את יום ההולדת במחנה "מסיבה שהייתה הדלה ביותר בחומר והעשירה ביותר ברוח שהייתה לי או שתהיה לי אי פעם ".
בשנת 1947 הגיעה יאדז'יה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער. היא היתה בת 14 ועד אז לא למדה בשום מסגרת חינוכית. תוך זמן קצר הצליחה להשלים את הפערים בהשכלתה, סיימה תיכון ערב, עבדה כאסיסטנטית אצל רופא שיניים והתגייסה לצבא. לאחר מכן למדה בבית ספר לאחיות בבית החולים תל השומר והוסמכה כאחות, מקצוע בו עסקה עד צאתה לגמלאות.