כמיליון וחצי מתוך שישה מיליון היהודים שנספו בשואה היו ילדים. מספר הילדים ששרדו מוערך בעשרות אלפים. היו ילדים שהסתתרו ובכך הצילו את חייהם. הם מצאו מקלט בכל מקום אפשרי, פחדו כל העת פן יחשפו והיו תלויים בזרים שמעת לעת גילו כלפיהם רצון טוב. ילדים אחרים שרדו על ידי הסתרת זהותם והתמודדו גם הם כל העת עם פחד וסכנה, כיוון שדי היה במילה שגויה להביא לחשיפתם ולמותם. השחרור לא הביא קץ לסבלם, כיוון שלרובם לא היה בית לחזור אליו או משפחה שתקבל אותם. על מנת לענות על הצרכים הגופניים והנפשיים האדירים של ילדים אלה, הוקמו בתי ילדים מיוחדים. אחד מבתי הילדים האלה הוקם באוטבוצק, פולין.
התערוכה "עת לרפוא" מתמקדת בכניסתם המחודשת של הילדים לחיים מעת הגעתם לבית הילדים באוטבוצק ובתהליך הקשה והכואב לעתים, של הריפוי והשיקום. התערוכה מבוססת ברובה על חומר השמור בארכיון יד ושם, וכולל אוסף תעודות ותצלומים מעזבונה של המחנכת פרנצישקה אוליבה וכן עדויות שמסרו חניכי בית הילדים. הסרטים והתצלומים, הסיפורים והעדויות המוצגים בתערוכה זו, מספרים כיצד למדו הילדים באוטבוצק, בעזרת אהבתם והדרכתם המסורה של אנשי הצוות המסורים - לצחוק, לשחק, ליצור, לתת אמון, ובסופו של דבר - לקוות לחיים טובים יותר.
