עקבותיהם נשארו

משפחת גלבנד

משפחת גלבנד על ענפיה השונים החלה ככל הנראה את גלגוליה בפולין בחבל קיילצה.
בראש המשפחה עמדו ר' שמואל-אברהם גלבנד (יליד 1859) ואשתו דבורה. שמואל-אברהם עסק בגידול בקר, בסחר בהמות ובמכירת חלב.

לשמואל-אברהם ודבורה נולדו מספר ילדים. אחד מהם, יונתן גלבנד, נולד בשנת 1884 ונישא לבלימה נויפלד (נייפלד), אשר נולדה בשנת 1887 בוולברום. הם התחתנו ב-1903 בוולברום, ועברו להתגורר בבנדין, שם עסקו בסחר בהמות. לזוג נולדו שישה ילדים: אלטר (נולד ב-1905), שמעון (1903), משה (נולד בוודז'יסלאב ב-1908), מנחם (1910 כנראה), צבי (1912) וחווה שהתגוררה בבנדין.

משה התגורר ברחוב פילסודסקי 26 בוולברום, שם ניהל עסק לגידול וסחר בבקר ליהודים וחזירים לגויים. בין השנים 1929-1930 שירת בצבא הפולני. הוא החל את דרכו באטליז כקצב - יתכן מאוד שעבד באחד מהאטליזים של משפחת רוטמנש - ושם הכיר את אשתו הראשונה, מרים (מריה) למשפחת רוטמנש. לזוג נולדה בת בשם דבורה. משה היה גם חבר בארגון בית"ר בוולברום.

מרים ודבורה בת ה-6 נספו בשואה, ככל הנראה מייד עם כניסת הגרמנים לעיירה, בספטמבר 1939.

משה שרד במספר גטאות, מחנות כפייה ועבודה: בגטו בנדין, במחנה כפייה בקטוביץ, במחנה עבודה בדירנפורט באזור בולאו, במחנה עבודה פינפטאייכן, במחנה מאטהאוזן ובמחנה גרוסהאוזן. הוא אף נפצע ביד שמאל מירי של קצין אס.אס. בעת הגעתו למחנה מאטהאוזן ב-15 בפברואר 1945.

לאחר המלחמה, התחתן בשנית עם פרנייה (פריידל) לבית לוסטיגר מסוסנוביץ, ששרדה יחידה מכל משפחתה, ונולדו להם ארבעה ילדים, כולם נשואים ובעלי משפחות.

אחד מהם הוא אורי גלבנד שמסר ליד ושם את התצלומים ואת הסיפור.

סבא רבא, שמואל-אברהם וסבא יונתן וסבתא בלימה עם בנם אלטר, אשתו שרה הסנברג ושלושת ילדיהם היו בגטו בנדין ומשם נשלחו למשרפות באושוויץ.