המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Rawa Mazowiecka, גדר בית החולים בגטו, 1941.
ארכיון יד ושם, 1869/216

ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו ברווה מזובייצקה כ-2,500 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. רובם עסקו במסחר ובמלאכה זעירה. בעיירה פעל סניף של אגודת ישראל ופעלו בה כמה מפלגות ציוניות. בשנות השלושים של המאה העשרים הורע מצב היהודים בעיירה עקב החרם הכלכלי, שברווה מזובייצקה היה נרחב במיוחד, ובספטמבר 1934 אף נעשה פוגרום ביהודיה.
הגרמנים כבשו את רווה מזובייצקה ב-8 בספטמבר 1939. ההתעללות ביהודים החלה מיד ויותר מעשרים מהם נרצחו. רכושם של היהודים נגזל, ורבים מהם נלקחו לעבודת כפייה. כמה מאות יהודים נמלטו מהעיירה לסקיירנייוויצה (Skierniewice), אך בו בזמן הגיעו לעיירה פליטים ממקומות אחרים.
בתחילת 1941 הוקם ברווה מזובייצקה גטו בשטחו של הרובע היהודי לשעבר. הגטו הוקף גדר אך לא נסגר, ולפיכך היה המגע בין היהודים ובין הסביבה קל יחסית. בגטו שררה צפיפות גדולה, בעיקר בשל זרם הפליטים הבלתי פוסק – ב-1942 גדל מספר היהודים ברווה מזובייצקה והגיע לכ-4,000. מקצת הפליטים לא קיבלו רשות להתגורר בגטו והתיישבו בפאתי העיירה, ומקצתם גרו בגטו באופן בלתי לגלי ולא קיבלו כרטיסי מזון. כמה מבעלי המלאכה היהודים הועסקו בשירות הגרמנים בעבודות שונות ואף עבדו באופן בלתי לגלי בשביל תושבי הסביבה, ואחרים עבדו בחוות בסביבה. בסתיו 1942 נשלחו יהודים רבים למחנה עבודה בזוודה (Zawada) שליד טומשוב מזובייצקי (Tomaszow Mazowiecki). כמחציתם חזרו לגטו והביאו עמם את מחלת הטיפוס; המחלה התפשטה במהירות והפילה חללים רבים.
בראשית 1942 הורע מצבם של הפליטים היהודים שהתגוררו מחוץ לגטו. בפקודת הגרמנים נדחסו גם הם לתוכו, הגטו נסגר, והופסקה חלוקת מנות המזון. ב-23 ביוני 1942 אסרו הגרמנים כ-18 יהודים ורצחו אותם.
ב-26 באוקטובר 1942 הובאו לגטו כ-4,000 יהודים מביאלה רווסקה (Biala Rawska); למחרת, 27 באוקטובר, כיתרו את הגטו שוטרים גרמנים ופולנים, וחיסול הגטו החל. בתוך כמה ימים הועלו כל תושבי הגטו והפליטים על רכבות וגורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה. כמה יהודים נרצחו עוד בגטו בזמן האקציה.