המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Skierniewice, בית החולים שבגטו. ארכיון יד ושם, 1869/1414
Poland ,Skierniewice, יהודים על הגשר המחבר בין שני חלקי הגטו. ארכיון יד ושם, 1869/1417

בין שתי מלחמות העולם ישבו בסקיירנייוויצה כ-4,300 יהודים – כחמישית אוכלוסייתה. סקיירנייוויצה הייתה מרכז חסידי חשוב, חיי החברה והתרבות היהודיים התרכזו סביב חצרו של האדמו''ר המקומי, והשפעתה של אגודת ישראל על חיי הקהילה הייתה רבה. בעיר פעלו גם מפלגות ציוניות. עם מוסדות החינוך בעיר נמנו בית ספר יסודי וגן ילדים עבריים של "אהבת ציון", בית ספר יסודי של אגודת ישראל ובית ספר יסודי ממלכתי כללי שיועד ליהודים. בשנות השלושים סבלו יהודי העיר מהתנכלויות אנטישמיות ומחרם כלכלי שהוטל על הסוחרים היהודים.
הגרמנים כבשו את סקיירנייוויצה בתחילת ספטמבר 1939, וההתעללות ביהודים החלה מיד. ב-17 בספטמבר החלו השלטונות הגרמניים בהחרמת רכושם של היהודים ואף הסריטו את מעשי הביזה. בסוף 1939 נשרף בית הכנסת הגדול של העיר, ובית המדרש והבניין של מקווה הטהרה נהרסו.
עד מהרה החלו לזרום לסקיירנייוויצה מאות פליטים מיישובים סמוכים. חברי הנהלת הקהילה המשיכו בעבודתם, ובשבועות הראשונים לאחר הכיבוש בחרו בגוף מיוחד לטיפול בפליטים ולגיוס עובדי כפייה כדי למנוע חטיפות פראיות של יהודים בידי הגרמנים. גוף זה, שנקרא בתחילה ''ועד'' או ''ועדה'', הפך בפקודת הגרמנים ליודנרט של 12 חברים. בראשו עמד הרמן גוּזיק, וסגנו היה אברהם רוזנבלום. היו ביודנרט מחלקת כספים, מחלקת משק, מחלקת הספקה, מחלקה סניטרית, בית דין, מחלקת עבודה ודואר. בעיר הוקם גם שירות סדר יהודי בראשותו של גרייק.
באוקטובר 1940 הוקם בשכונה מוזנחת ביותר בסקיירנייוויצה גטו ושוכנו בו כ-7,000 יהודים בבתים רעועים שתנאי התברואה בהם ירודים מאוד. מעל הכביש של רחוב פיוטרקובסקה (Piotrkowska), שהוצא מתחום הגטו, נבנה גשר להולכי רגל. בסקיירנייוויצה היה הגטו פתוח רוב הזמן, והדבר הקל על תושביו לצאת ממנו לערים גדולות ולהשיג מזון מתושבי הסביבה. עם הקמת הגטו היו בו כ-600 פליטים; מספרם המשיך לעלות והגיע בראשית 1941 לכ-2,400. החמרת בעיית הפליטים הניעה את היודנרט לפנות אל נציגות הג'וינט שפעלה אז בוורשה (Warsaw) ולבקש מענק, ובקשתו נענתה. היודנרט פעל גם להשגת אישורי שהייה רשמיים לפליטים מרווה מזובייצקה (Rawa Mazowiecka) הסמוכה, ולשם כך העביר לגרמנים תשלומי שוחד גבוהים.
בינואר 1941 נסגר הגטו לקראת גירוש תושביו לוורשה. כשנודע ליהודים על הגירוש הקרב, הגיש היודנרט בקשה להניח ליהודים להתפנות בכוחות עצמם. ואכן, ב-24 בינואר הוכרז שליהודים מותר לעזוב את הגטו ולצאת לוורשה עד 1 במרס 1941 ללא רישיונות מיוחדים. היהודים האמידים עזבו את העיר בכוחות עצמם, ואילו בעבור העניים ניסה היודנרט לשכור עגלות, אך אלו הספיקו רק לזקנים ולתשושים. כמה מהיהודים החליטו לצאת לרווה מזובייצקה, פיוטרקוב טריבונלסקי (Piotrków Trybunalski) וגם למחוז לובלין. אחרונים עזבו את הגטו חולי הרוח וחשוכי המרפא בליווי עזריאל קוצ'ינסקי, חבר היודנרט האחרון שנותר בגטו.