המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו ברובייז'וויצ'ה כ-900 יהודים – כ-60 אחוזים מאוכלוסייתה. רובם היו סוחרים זעירים ובעלי מלאכה. ברובייז'וויצ'ה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות ו"אגודת ישראל". בעקבות כיבושה בידי הסובייטים במחצית השנייה של ספטמבר 1939 הולאמו העסקים הפרטיים בעיירה.
רובייז'וויצ'ה נפלה בידי הגרמנים ב-30 ביוני 1941. כעבור זמן מה הוקם בה בפקודת הגרמנים יודנרט של ארבעה חברים. היהודים חויבו לשאת את הטלאי הצהוב, והוטל עליהם תשלום כופר גבוה במזומן ובדברי ערך.
ב-1 בדצמבר 1941 רוכזו יהודי רובייז'וויצ'ה בגטו לא מגודר. לגטו צורפו גם יהודים מעיירות סמוכות והצפיפות בו הייתה גדולה. היציאה מהגטו הותרה רק לעובדי הכפייה. ב-25 בינואר 1942 שולחו כ-300 יהודים לגטו איוויינייץ (Iwieniec). לאחר זמן מה אספו הגרמנים 36 גברים ונשים יהודים, אילצו אותם לחפור בור וירו למוות בהם ובשוטרים בלרוסים שסירבו לירות בהם. ב-8 במאי 1942 שלחו הגרמנים עוד כ-200 יהודים מגטו רובייז'וויצ'ה לגטו איוויינייץ וב-18 במאי שלחו לשם קבוצה נוספת.
גטו רובייז'וויצ'ה חוסל ב-8 ביוני 1942, ואחרוני תושביו נורו למוות ביער שיינקייביץ' (Sienkiewicz) הסמוך.