המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השניה חיו באיוויינייץ כ-1,200 יהודים – כשליש אוכלוסייתה – והתפרנסו בעיקר ממסחר וממלאכה. בעיירה פעלו סניפים של מפלגות ציוניות, אורתודוקסיות וסוציאליסטיות וכן פעלו בה מוסדות חינוך ודת יהודיים ובהם בית ספר של רשת "תרבות", בית ספר של רשת "חורב" וישיבה, בית עם ותזמורת. עם כניסת הסובייטים לעיירה במחצית ספטמבר 1939 נסגרו עסקים שבבעלות יהודים ומוסדות יהודיים שונים, והוקמו קואופרטיבים של בעלי מלאכה.
ב-28 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את העיירה. בו ביום נרצחו 34 יהודים, וב-14 ביולי 1941 נרצחו עוד 14 יהודים. ב-5 בספטמבר הגיעו לאיוויינייץ אנשי ס"ס והורו לכנס את הגברים היהודים בשוק. לאחר סלקציה הוליכו הגרמנים 76 גברים ליער הסמוך וירו בהם למוות.
בסתיו 1941 הקימו הגרמנים יודנרט ומינו את זליג צ'רנין (Chernin) ליושב הראש. היודנרט נדרש להעמיד לרשות הגרמנים מדי יום מכסה של יהודים לעבודת כפייה.
ב-10 בנובמבר 1941 הוקם באיוויינייץ גטו, הוקף בגדר ונקבעו לו שתי כניסות. ב-25 בינואר 1942 הועברו לגטו כ-300 יהודים מגטו רובייז'וויצ'ה (Rubieżewicze), וב-8 במאי – עוד כמאתיים. ב-16 במאי 1942 שולחו מקצת יהודי איוויינייץ למחנה עבודה בדבוז'ץ (Dworzec) ונרצחו שם ב-28 בדצמבר 1942. בעקבות גירוש מאי צומצם הגטו לרחוב אחד. כ-100 יהודים נמלטו מהגטו ליערות, וקצתם הצטרפו לפרטיזנים.
ב-2 ביוני 1942 פונו מרבית היהודים הנותרים לנובוגרודק ושוכנו שם בצפיפות רבה; כעבור כחודשיים נרצחו רובם.
גטו איוויינייץ חוסל ב-9 ביוני 1942: אחרוני יושביו, ובהם זקנים וחולים, נלקחו אל מחוץ לעיירה ונורו למוות.