המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו ברוז'נה כ-2,400 יהודים – כשני שלישים מאוכלוסייתה. רובם עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. הם הסתייעו בקופת גמ"ח ובקופת הלוואה וחיסכון. בעיירה היה בית חולים. עם מוסדות החינוך היהודי נמנו תלמוד תורה, בית ספר עברי ובית ספר ביידיש. בעיירה פעלו מפלגות ציוניות, הבונד וקבוצה קטנה של קומוניסטים, והיה בה גם קיבוץ הכשרה חלוצי. ב-1919 פרעו חיילים פולנים ביהודי העיירה, רצחו שישה יהודים ושדדו רכוש רב.
בספטמבר 1939, בעקבות הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, עברה העיירה לשלטון הסובייטים. בימי שלטונם נשלח אחד מיהודי המקום ציר לסובייט העליון של בלרוס במינסק. שלוש משפחות יהודיות של בעלי מפעלים הוגלו לפנים רוסיה, בית הספר העברי ובית הספר ביידיש נסגרו, המסחר הפרטי חוסל, ובעלי המלאכה אורגנו בקואופרטיבים.
הגרמנים כבשו את רוז'נה בסוף יוני 1941. היהודים גויסו לעבודת כפייה וחויבו לשאת את הטלאי הצהוב. הוקמו יודנרט ושירות סדר יהודי. ביולי 1941 נרצחו מחוץ לעיירה יותר מ-15 יהודים, ובהם הציר היהודי לסובייט של בלרוס. הגרמנים דרשו שוב ושוב כופר גבוה, והחרימו רכוש של יהודים.
באוגוסט 1941 הוקם ברוז'נה גטו לא מגודר. את המזון הביאו איכרים או יהודים מהמושבות החקלאיות היהודיות הסמוכות פוולובו (Pawlowo) וקונסטנטינובו (Konstantynowo).
באביב 1942 החלו כמה צעירים בגטו להתארגן לבריחה ליערות.
ב-2 בנובמבר 1942 הוצעדו יהודי גטו רוז'נה למחנה הבונקרים בוולקוביסק (Wolkowysk), שהוחזקו בו כ-20,000 יהודים מהעיר ומעיירות סמוכות. כ-500 נחשלים ובורחים נורו בדרך.
ב-28 בנובמבר 1942 גורשו יהודי רוז'נה ברכבת מוולקוביסק למחנה ההשמדה טרבלינקה; רק שלושה מהם ניצלו.