המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Rymanov, איסוף יהודי העיירה והסביבה לכיכר המרכזית.
ארכיון יד ושם, 2664
Poland ,Rymanow, יהודים יושבים יחפים על הריצפה.
ארכיון יד ושם, 2656/17

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו ברימנוב כ-1,500 יהודים – כ-40 אחוזים מתושביה. רובם התפרנסו ממסחר ומרוכלות, ומעטים ממלאכה. הם הסתייעו בג'וינט וביוצאי העיירה בארצות-הברית. רוב ילדי הקהילה למדו בחדרים, ובעיירה היה גם בית ספר לבנות "בית יעקב" מטעם אגודת ישראל. מפלגות ותנועות נוער ציוניות פעלו בעיירה וקיימו בה מועדונים וספריות, ופעלה בה מפלגת אגודת ישראל. עד 1935 יצא לאור בעיירה כתב עת יידי – רימאנאווער ווארט. ליהודי רימנוב הייתה נציגות ניכרת במועצת העיירה.
הגרמנים כבשו את רימנוב ב-8 בספטמבר 1939. ב-17 בספטמבר הם גירשו את כל יהודי העיר, למעט 160 מהם, אל מעבר לנהר סן, לאזור שבשליטת הסובייטים. המגורשים, להוציא כ-300 מהם, חזרו בהדרגה לרימנוב. הם היו במצוקה כלכלית והיו חשופים לחטיפה לעבודות כפייה ולמחנות עבודה.
ב-1940 הובאו לרימנוב יהודים מיישובי הסביבה וגם מערים מרוחקות כמו קרקוב, ומספר היהודים בעיירה הגיע לכ-3,000. בקיץ 1940 הועברו מפעלי היהודים וחנויותיהם לידיהם של "נאמנים" ארים.
ב-1941 הוקם ברימנוב גטו והמצוקה החמירה. יס"ס סייע בהקמת מטבח ציבורי ובהגשת עזרה רפואית לחולים. ב-3 באוגוסט 1942 נשלחה קבוצת גברים יהודים למחנה העבודה בפלשוב (Plaszow).
גטו רימנוב חוסל ב-13 באוגוסט 1942. היהודים רוכזו לסלקציה, ואחריה הועברו הכשירים לעבודה למחנה העבודה בפלאשוב וכמה עשרות נרצחו במקום. קבוצת יהודים אחת נשלחה לעבודת כפייה במחנה ברווינק (Barwinek) שמדרום לרימנוב, על גבול סלובקיה. יתר היהודים גורשו למחנה המוות בלז'ץ.