המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו ברימסומבט 635 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כתשעה אחוזים. הם חלשו על תעשיית העץ והסחר בעצים ורובם היו סוחרים, בעלי מלאכה ופקידים. הקהילה היהודית בעיירה השתייכה לזרם האורתודוקסי, ועם מוסדותיה נמנו תלמוד תורה וארגונים חברתיים.
רימסומבט, שהשתייכה להונגריה עד מלחמת העולם הראשונה, סופחה אחריה לצ'כוסלובקיה. בעקבות בוררות וינה הראשונה (2 בנובמבר 1938) חזרה העיירה לריבונות הונגריה.
מהמפלגות היהודיות שפעלו בעיירה בין שתי מלחמות העולם הייתה "המפלגה היהודית" הגדולה ביותר, אולם רוב בני הנוער היהודים השתייכו לתנועות נוער ציוניות.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 השתייכו לקהילה האורתודוקסית של רימסומבט 546 יהודים.
המנגנון המינהלי ההונגרי נשאר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי צווים והוראות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. הגטו ליהודי רימסומבט הוקם בסוף אפריל 1944 במרחק קילומטר מהעיירה. בגטו פעל בית תמחוי.
בראשית יוני 1944 הועברו תושבי הגטו למרכז השילוח באורוות הסוסים של חברת המכרות המקומית בשלגוטרין (Salgotarjan), וב-13 ביוני 1944 גורשו משם לאושוויץ.