המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו ברימסץ' 126 יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה שבעה אחוזים בקירוב. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיירה השתייכה לזרם האורתודוקסי. לקהילה היה תלמוד תורה.
רימסץ', שהשתייכה עד מלחמת העולם הראשונה להונגריה, סופחה אחריה לצ'כוסלובקיה. בעקבות בוררות וינה הראשונה (2 בנובמבר 1938) חזרה העיירה לריבונות הונגריה.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. המנגנון המינהלי ההונגרי נשאר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי צווים והוראות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. בסוף מאי 1944 הוקם הגטו ברימסץ'. נוסף על יהודי העיירה נכלאו בו גם יהודי נפת פלד (Feled), ובסך הכל רוכזו בו 466 בני אדם.
ביוני 1944 הועברו תושבי הגטו למרכז השילוח באורוות הסוסים של חברת המכרות המקומית בשלגוטרין (Salgotarjan) ומשם גורשו לאושוויץ ב-13 ביוני 1944.