המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה ישבו ברקוב כ-1,500 יהודים – יותר ממחצית תושביה. רובם התפרנסו ממסחר, מרוכלות וממלאכה, בעיקר בענף ההלבשה, היו בהם גם נהגים ועגלונים, והיו שהתפרנסו ממתן שירותי קיט לנופשים. בעיירה פעלו חברות סעד וצדקה מסורתיות, קופת הלוואה וחיסכון וקופות גמ"ח. רוב ילדי הקהילה למדו בחדר, בתלמוד תורה ובבית ספר של "בית יעקב", וזמן מה היה בעיירה גם בית ספר עברי של רשת "תרבות". סניפים של מפלגות ציוניות, הבונד ואגודת ישראל קיימו פעילות פוליטית. הציונים החזיקו בעיירה ספרייה והפעילו תנועות נוער וקיבוצי הכשרה.
הגרמנים כבשו את רקוב בימים הראשונים למלחמה. בתחילת 1940 הוקם בה גטו, שהיה אחד הגטאות הראשונים במחוז רדום (על-פי החלוקה המינהלית הגרמנית). באפריל 1942 הייתה רקוב אחד מ-17 מקומות היישוב שמושל מחוז רדום ריכז בהם את היהודים.
ב-28 באוגוסט 1942 הועברו יושבי הגטו לגטו ינדז'יוב (Jędrzejów), וב-16 בספטמבר 1942 גורשו עם תושביו למחנה ההשמדה טרבלינקה.