ערב מלחמת העולם השנייה חיו בינדז'יוב כ-4,400 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. רבים מהם היו בעלי עסקים מבוססים, קצתם היו מנהלי אחוזות ואחרים היו בעלי מפעלים, בעיקר בתחום המזון. היו בהם גם סוחרים ובעלי מלאכה בענפי ההלבשה, הנגרות והזגגות. בינדז'יוב פעלו קבוצות ציוניות, חלוציות וסוציאליסטיות, ופעלה בה גם מפלגת אגודת ישראל. היו בעיר בית ספר עברי של רשת יבנה, ספרייה יהודית וחוג דרמה.
הגרמנים כבשו את ינדז'יוב ב-4 בספטמבר 1939. הם רצחו כמה יהודים, דרשו כופר מהקהילה, והחרימו את כל רכוש היהודים, לרבות בתי עסק ונכסי מקרקעין. בפברואר 1940 הורו הגרמנים להקים בעיר יודנרט, וליושב הראש שלו נתמנה טייטלבאום.
ביוני 1940 הוקם בינדז'יוב גטו פתוח. יהודים נחטפו יום-יום לעבודת כפייה. ב-1940 גורשו לינדז'יוב יהודים מוורשה, מלודז' (Łódź) ומוולוצלווק (Wloclawek). בדצמבר 1940 חויבו יהודי העיר לגלח את זקניהם והוחרמו מהם פרוות ובגדים חמים. ביולי 1941 הוקם בפקודת הגרמנים שירות סדר יהודי.
במרס 1942 נסגר הגטו והוקף גדר תיל. ראש היודנרט ומשפחתו, חברי היודנרט ו-16 פעילי מפלגות שמאל גורשו במאי 1942 לקילצה (Kielce) וממנה לאושוויץ. בקיץ 1942 נמלטו מאות יהודים ליערות בסביבה. באוגוסט 1942 הוכנסו לגטו יהודים מהכפרים הסמוכים.
ב-15 בספטמבר 1942 כיתרו את הגטו אנשי ס"ס ומשטרה גרמנים עם שוטרים אוקראינים. ב-16 בספטמבר גורשו 4,556 יהודים למחנה ההשמדה טרבלינקה. בגטו נותרו עם בני משפחותיהם 230 בעלי מקצועות נדרשים, ובהם שלושה מאנשי היודנרט ו-25 שוטרים יהודים. הם שוכנו בכמה בתים מגודרים בתיל באזור שכונה "הגטו הקטן". ב-22 בפברואר 1943 נורו 35 מהם למוות בידי השוטרים הגרמנים.
ב-2 בספטמבר 1943 כותר הגטו הקטן; לאחר סלקציה נרצחו 62 מיושביו, והיתר הועברו למחנה העבודה סקרז'יסקו-קמיינה (Skarzysko-Kamienna).
