המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו ברקושפלוטה 2,240 יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כחמישה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה, אך היו בהם גם פקידים רבים. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם האורתודוקסי, ועם מוסדותיה נמנו בית ספר יהודי, תלמוד תורה ובית אבות.
בשנות השלושים של המאה העשרים גברה בעיר האהדה לתנועה הציונית, ותנועת המזרחי ייסדה בה סניף.
בשנת 1942 גויסו כל הגברים היהודים בני 18 עד 48, ובכללם חולים, לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. קצתם הוצבו במקומות שונים בהונגריה ובטרנסילווניה ואחרים הוצבו בחזית המזרחית, באוקראינה.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. ב-1 במאי 1944 גויסו לשירות עבודת הכפייה רבים מהגברים היהודים שלא גויסו קודם לכן, ונשים צעירות נלקחו לעבודה במפעלים של תעשיות המלחמה באזור בודפשט. בכך ניצלו הללו מהמעבר אל הגטו ומהגירוש שבעקבותיו. המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי צווים והוראות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. לסלו אנדרה (Laszlo Endre), סגן הממונה על המחוז, שהיה אנטישמי מושבע, הורה ב-12 במאי 1944 להקים גטאות במחוזו. בעקבות צו זה ב-15 בחודש סומנו בעיר הבתים שהיהודים הצטוו לעבור אליהם. נוסף על יהודי רקושפלוטה רוכזו בגטו זה גם יהודים מפשטויהי (Pestujhely).
בסוף יוני או ראשית יולי 1944 הועברו תושבי גטו רקושפלוטה לבית החרושת ללבנים בבודקלס (Budakalasz), שהיה לאחד ממרכזי השילוח של תושבי הגטאות שבחלק של מחוז פשט-פיליש-שולט-קישקון שמצפון לבודפשט, וממנו גורשו לאושוויץ בין 6 ל-8 ביולי 1944.