המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו ברקושצ'בה 406 יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה שלושה אחוזים בקירוב. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. יהודי העיר התארגנו במסגרת קהילת סטטוס קוו.
ב-1942 גויסו 12 גברים יהודים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. כמה מהם נפלו בשבי הסובייטי בעת נסיגת הכוחות ההונגריים.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה קהילת הסטטוס קוו של רקושצ'בה 246 יהודים.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי צווים והוראות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. לסלו אנדרה (Laszlo Endre), סגן הממונה על המחוז, שהיה אנטישמי מושבע, הורה ב-12 במאי להקים גטאות במחוזו. בעקבות צו זה הוקם באותו החודש הגטו ברקושצ'בה. כ-500 יהודים, מהעיר ומיישובים סמוכים, רוכזו בכמה בתים שהוקצו לגטו. בבוקר 9 ביוני 1944 העבירו אותם ז'נדרמים הונגרים לבניין בית הספר המקומי, ובסוף החודש הם הועברו לבית החרושת ללבנים במונור (Monor), ששימש מרכז שילוח של תושבי הגטאות שבחלק של מחוז פשט-פיליש-שולט-קישקון שמדרום וממזרח לבודפשט. כעבור ימים אחדים נמנו יהודי רקושצ'בה עם כ-8,000 היהודים שגורשו לאושוויץ בשלושה טרנספורטים שיצאו ממרכז שילוח זה בין 6 ל-8 ביולי 1944.