המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו במונור 344 תושבים יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כשלושה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה, והיו בהם גם כמה פקידים, תעשיינים ובעלי מלאכה בתעשייה הזעירה. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם הנאולוגי. לקהילה היו בית ספר יהודי ותלמוד תורה.
בימי "הטרור הלבן" שאחרי מלחמת העולם הראשונה רצחו אנשיהן של יחידות צבאיות למחצה יהודי אחד מתושבי העיר.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי נתוני מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה הנאולוגית של מונור 254 נפשות.
המינהל ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש הגרמני, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו בהתאם לתקנות ולצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-12 במאי 1944 הורה ד"ר לסלו אנדרה (Laszlo Endre), סגן הממונה על המחוז ואנטישמי מושבע, להקים גטאות במחוזו. באותו היום הוקם במונור גטו לאורך כמה רחובות. נוסף על יהודי מונור הועברו אל הגטו גם יהודים מיישובי הסביבה ובסך הכל רוכזו בו כ-350 יהודים.
היהודים בגטו נחקרו ועונו בניסיון לדלות מהם מידע היכן הסתירו חפצי הערך. כמה יהודים, ובהם גם מומרים, בחרו להתאבד כדי להימלט מן ההשפלה והעינויים.
בית החרושת ללבנים במונור היה למרכז השילוח של יהודי גטאות מחוז פשט-פיליש-שולט-קישקון שמדרום וממזרח לבודפשט. ב-30 ביוני 1944 פונו היהודים מגטאות אלו למרכז השילוח, וכן הועברו אליו יהודי הגטאות של יספטי (Jaszapati), יסרוקסללש (Jaszarokszallas) יסברנייה (Jaszbereny) ויסלדנייה (Jaszladany) שבמחוז יס-נג'קון-סולנוק (Jasz-Nagykun-Szolnok). כ-8,000 יהודים נדחסו במתחם בית החרושת ללבנים, תחת כיפת השמים, ללא מחסה וללא מים, וגם מזון סופק להם רק בצמצום, ולא בכל יום. כולם גורשו משם לאושוויץ בשלושה טרנספורטים שיצאו בין 6 ל-8 ביולי 1944.