בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בשפשיסנטג'ורג' 400 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כשלושה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה ואחדים היו בעלי בתי חרושת. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם הסטטוס קוו, ומשנת 1937 היה בה גם מניין אורתודוקסי.
שפשיסנטג'ורג' שבצפון טרנסילווניה הייתה בעבר חלק מהונגריה ואחרי מלחמת העולם הראשונה סופחה לרומניה. ב-30 באוגוסט 1940 חזרה העיר לריבונות הונגריה. התחיקה ההונגרית האנטי-יהודית נאכפה באזור בחומרה רבה יותר משנאכפה בתוך הונגריה. בקיץ 1941 גירשו הרשויות ההונגריות לאוקראינה הנתונה לכיבוש גרמני כמה משפחות יהודיות שלא יכלו להוכיח שהן אזרחיות הונגריה. המגורשים נרצחו בקמנץ-פודולסקי (Kamenets-Podolsk) ב-27 וב-28 באוגוסט 1941. בשנת 1942 גויסו גברים יהודים משפשיסנטג'ורג' לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. רובם הוצבו בחזית המזרחית באוקראינה, ורבים מהם נספו שם.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 השתייכו לקהילת הסטטוס קוו של שפשיסנטג'ורג' 428 יהודים.
המינהל ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי ההוראות והצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. בעקבות הוועידה שהתכנסה ב-28 באפריל 1944 לדיון בפרטי מבצע הגטואיזציה בצפון טרנסילווניה, הוקם ב-3 במאי 1944 גטו בשפשיסנטג'ורג', בבניין שבנייתו לא הושלמה. נוסף על יהודי העיר רוכזו בגטו גם יהודים מהאזורים הדרומיים של מחוז הרומסק ומחוז צ'יק (Csik) ובסך הכל שוכנו בו כ-850 בני אדם. שני רופאים יהודים טיפלו בתושביו. בגטו לא הייתה מועצה יהודית.
ב-31 במאי 1944 הועברו תושבי גטו שפשיסנטג'ורג' לססרגן (Szaszregen), וב-4 ביוני 1944 הם גורשו משם לאושוויץ.
