המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בששהלום 515 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה ארבעה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה והיו בהם גם כמה פקידים. ששהלום הייתה אתר נופש ששימש בקיץ את תושבי בודפשט, ורבים מיהודי העיר ניהלו בתי הארחה והתפרנסו ממתן שירותים לנופשים. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם הנֵאולוגי ועם מוסדותיה נמנו אגודות חברתיות ודתיות.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. ב-21 במרס הגיעו לעיר יחידות של הצבא הגרמני, ומיד למחרת אסרו על היהודים לצאת מבתיהם. כמה יהודים ניסו להימלט ברכבת לבודפשט, אך מפקחי המשטרה הורו להם לרדת. הם הובאו למחנה מעצר בקישטרצה (Kistarcsa) ומשם גורשו לאושוויץ.
על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 השתייכו לקהילה הנאולוגית של ששהלום 326 יהודים.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-12 במאי 1944 הורה סגן הממונה על המחוז, לסלו אנדרה (Laszlo Endre), אנטישמי מושבע, להקים גטאות במחוזו. ב-22 במאי 1944, בשעה חמש בבוקר, החל מעבר היהודים אל הגטאות. יהודי ששהלום לא רוכזו בגטו במתחם אחד, אלא נדרשו לעבור לבתים שסומנו "בתי יהודים".
בשלהי יוני או בראשית יולי 1944 הועברו תושבי הגטו למפעל הלבנים במונור (Monor), ששימש מרכז שילוח לגטאות בנפות שמדרום וממזרח לבודפשט. כ-8,000 יהודים ובהם תושבי גטו ששהלום גורשו משם לאושוויץ בשלושה טרנספורטים שיצאו בין 6 ל-8 ביולי 1944.