המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בבוצ'קי כ-730 יהודים – כ-40 אחוזים מאוכלוסייתה. הם התפרנסו בעיקר ממסחר וממלאכה ונעזרו בבנק מסחרי יהודי, באגודת סוחרים יהודים ובארגוני סעד יהודיים. על אף המצב הכלכלי הקשה התקיימה בעיר פעילות יהודית ציבורית ערה. בבוצ'קי פעלו מוסדות חינוך ותרבות יהודיים שונים, מפלגות ותנועות נוער יהודיות, ובהן גם תנועות ציוניות והבונד.
ב-1 בספטמבר 1939 הפציצו הגרמנים את בוצ'קי ותושבים רבים נהרגו. במחצית השנייה של החודש, בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, נכנס הצבא האדום לבוצ'קי והונהג בה משטר סובייטי. האזור סופח לבלרוס הסובייטית.
הגרמנים כבשו את בוצ'קי ב-25 ביוני 1941, ובו ביום הרגו כמה יהודים. כשבועיים לאחר מכן, ב-7 ביולי 1941, ציוו על היהודים לפנות את בתיהם. לאחר שגרו ימים מספר בכמה בתים קטנים ודלים, הצטוו יהודי בוצ'קי לחזור לבתיהם ומצאו כי רכושם נבזז.
יודנרט ושירות סדר יהודי שהוקמו בבוצ'קי זמן מה לאחר הכיבוש גייסו יהודים לעבודת כפייה.
במרס 1942 נדרשו יהודי בוצ'קי להעמיד לרשות הגרמנים דירות מגורים נאות. הרב שלמה זימני (Zimni), יושב ראש היודנרט, נדרש לפנות את היהודים מבתיהם. מקצת המפונים שוכנו בארבעה בתים רעועים, והיתר עברו לשני בתי המדרש ולבית הכנסת. כך נוצרו למעשה בבוצ'קי שני גטאות, וביוני 1942 גודרו שניהם ונסגרו למעבר ביניהם.
ב-2 בנובמבר 1942 הוצאו היהודים משני הגטאות של בוצ'קי והוצעדו לביילסק פודלסקי, ושם נעשתה בהם סלקציה: יהודים בעלי מקצועות נדרשים נשלחו לגטו בביילסק פודלסקי והנותרים, ובהם הרב זימני, גורשו לטרבלינקה.