ערב פלישת גרמניה לברית-המועצות נמנו בבוריסוב כ-10,000 יהודים – כחמישית אוכלוסייתה. בשנים 1920-1919 סבלו יהודי בוריסוב מפוגרומים והתעללות של חיילים פולנים. בימי השלטון הסובייטי המשיכו רבים מיהודי בוריסוב לעסוק במלאכה, וקצתם עברו לעבוד בחקלאות. כ-1,000 יהודים עבדו במפעלים ממשלתיים בחלק החדש של העיר. בבוריסוב פעלו בתי ספר ביידיש.
בימים שלאחר פלישת הגרמנים לברית-המועצות הספיקו מקצת יהודי עיר להתפנות ולהימלט מזרחה. הגרמנים כבשו את בוריסוב ב-2 ביולי 1941. כשבועיים לאחר מכן הם רצחו שם כ-300 יהודים, ובאוגוסט רצחו עוד כ-200 יהודים. בשלב זה הורו הגרמנים ליהודים לשאת אות מבד צהוב על החזה ועל הגב.
ב-27 באוגוסט 1941 הוקם במזרח העיר גטו, ותושבי האזור הלא-יהודים פונו ממנו והועברו לבתי יהודים שהתפנו. הגטו גודר בתיל דוקרני והופקדה עליו שמירה של המשטרה הבלרוסית בהשגחת הס"ד. היהודים שולחו לעבודות כפייה. מנות המזון היו מזעריות (150-100 גרם לחם לאדם ליום), ונאסר מגע כלשהו עם האוכלוסייה הלא יהודית. בגלל הרעב, הצפיפות והתנאים הסניטריים הירודים נפוצו בגטו מחלות. הגרמנים מינו יהודי, חצקל ברנסקי (Baranski) שמו, לממונה על הגטו, והיו לו כמה עוזרים מיהודי הגטו. ועד הגטו גבה מהיהודים את דמי הכופר שהטילו הגרמנים. מפעם לפעם הצטרפו לגטו בוריסוב יהודים רבים מהסביבה.
במחצית הראשונה של אוקטובר 1941 נרצחו כ-440 צעירים יהודים לאחר שהואשמו במעשי חבלה ושוד. משפחות יהודיות שלמות בגטו שלחו יד בנפשן.
ב-21-20 באוקטובר 1941 ריכזו שוטרים בלרוסים את כל תושבי הגטו; פרט לקבוצה של בעלי מלאכה הובלו כולם לבורות סמוך לעיר, ושם נרצחו כ-7,000 יהודים בידי קצינים וחיילי ס"ס (ובהם לטווים) שהגיעו ממינסק.
לאחר ימים או שבועות אחדים הועברו בעלי המלאכה הנותרים לגטו מינסק. כמה ילדים יהודים מצאו מסתור בזהות בדויה בבית יתומים בהנהלתו של קונסטנטין סקובורודקה (Konstantin Skovorodka).
