המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בבז'וסטוביצה ויילקה כ-700 יהודים – קרוב למחצית אוכלוסייתה. מרביתם התפרנסו מרוכלות ומלאכה ונתמכו על-ידי ארגוני סעד שונים. בעיירה פעלו מסגרות חינוך ותרבות יהודיות, ובהן בית ספר של רשת "תרבות" וספרייה יהודית.
בספטמבר 1939 נכנס הצבא האדום לעיירה והונהגו סדרי שלטון סובייטיים, חנויות פרטיות הולאמו או נסגרו, ובמקומן נפתחו חנויות ממשלתיות וקואופרטיבים למלאכה.
הגרמנים כבשו את בז'וסטוביצה ויילקה בסוף יוני 1941. הם גירשו את הזקנים שביהודי העיירה לקרינקי (Krynki), ושאר היהודים רוכזו בכמה בתים ב"סמטת היהודים". הוטלו עליהם גזרות שונות והם גויסו לעבודות כפייה.
בקיץ 1942 גורשו היהודים הנותרים לגטו קרינקי, ולאחר מכן גורשו משם עם יהודי קרינקי: קצתם גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה וקצתם גורשו ב-2 בנובמבר 1942 למחנה קלבסין (Kielbasin) ונספו שם.