המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם התגוררו בבז'סק קויווסקי כ-800 יהודים – כ-20 אחוזים מתושביה. הם התפרנסו ממסחר זעיר, ממלאכה ומבית חרושת לסוכר שהוקם בראשית המאה. כמה מוסדות רווחה נתנו סיוע כספי לסוחרים נזקקים והלוואות בריבית נמוכה לבעלי מלאכה. בעיירה פעלו סניפים של גורדוניה, הנוער הציוני, הציונים הכלליים והבונד.
הצבא הגרמני כבש את בז'סק קויווסקי בתחילת ספטמבר 1939, ומיד החלו חטיפת יהודים לעבודת כפייה וגזל רכושם. בעיירה התגוררו 600 יהודים בני המקום ו-38 פליטים, ומספרם הלך וגדל. בסוף 1939 שולחו עשרות יהודים למחנות לעבודת כפייה בוויטנברג (Wittenberg) שבנפת לובלין.
ב-28 בספטמבר 1941 שולחו 399 מיהודי העיירה (109 גברים ו-290 נשים) לגטו לודז' עם שאר יהודי הנפה. היהודים שנותרו בעיירה גורשו במחצית מאי 1942 למחנה ההשמדה חלמנו. רכושם של הנרצחים נמכר ותמורתו הועברה למינהל הגטו בלודז'.