המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בראשית המאה העשרים התגוררו בבאלטה כ-13,200 יהודים – יותר ממחצית תושביה. בפברואר 1919, בזמן מלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918), נרצחו 227 מיהודי העיר בפוגרום שעשו חיילים אוקראינים. עוד שמונה יהודים נרצחו בפוגרום בראשית 1920. בעקבות הפוגרומים, ולאחר מכן גם בעקבות תהליכי העיור והתיעוש שחלו ברית-המועצות, ירד מספר היהודים בעיר לכ-9,000 באמצע שנות העשרים ולכ-4,700 בשלהי שנות השלושים. בעיירה פעל בית ספר יהודי ביידיש.
הגרמנים כבשו את בלטה ב-5 באוגוסט 1941. מספר לא ידוע של יהודים הצליחו להימלט או להתפנות מזרחה לפני הכיבוש. ב-8 באוגוסט 1941 רצחו הגרמנים ליד כפר קזצקויה (Kazatskoye) כ-200 יהודים, כ-60 מהם תושבי העיר והשאר פליטים שהגיעו לבלטה מבסרביה (Bessarabia).
ב-1 בספטמבר 1941 סופחה בלטה לטרנסניסטריה שבתחום שלטונה של רומניה. בחודשים שלאחר מכן הובאו אליה מגורשים יהודים מבסרביה ומבוקובינה (Bucovina).
באוקטובר 1941 הוקם בעיר גטו, באזור של בתים הרוסים ובארבעה מקלטים ציבוריים בפאתי העיר; הגטו הוקף בגדר תיל ורוכזו בו כ-4,000 יהודים – כ-1,500 יהודים מבלטה, כ-1,000 יהודים אוקראינים ממחוז אודסה וכ-1,500 מגורשים מרומניה. כולם נצטוו לשאת טלאי בצורת מגן דוד לבן.
בגטו מונה ועד, ובראשו עמד מגורש יהודי מקישינב (Chisinau). הוועד הורכב ברובו מיהודים מגורשים, ושפת עבודתו הייתה רומנית. האחראי על תעסוקת היהודים היה חבר ועד הגטו עורך הדין פאול מוסקוביץ' (Moscovici), לשעבר קומוניסט חשוב בבוקרשט, שהועבר לבלטה ממחנה ופניארקה (Vapnyarka), מחנה ריכוז לאסירים פוליטיים. הוועד ארגן וניהל כמה בתי מלאכה ואף דאג שהעובדים יקבלו מזון תמורת עבודתם. כ-590 עבדו בבית החרושת המקומי וקיבלו שם שתי ארוחות ביום. ועד הגטו היה צריך להתמודד בתקופה זו עם מצב התברואה הקשה ולבלום התפשטות של מגפות. בפעילות זו סייעו מאוד כמה רופאים יהודים מיסי (Iasi), שהגיעו לבלטה ב-1941.
אחד מתפקידי הוועד היה לוודא שלא יגיעו לגטו פליטים יהודים ממקומות אחרים, אבל לא תמיד מנעו אנשיו קליטה של פליטים במקום, ובשל כך חלו תנודות רבות במספר התושבים בגטו. עם זאת לא הצליח הוועד למנוע את הרומנים מגירוש יהודים למחנות שבאזור השלטון הגרמני, ששררו בהם תנאים קשים הרבה יותר. בין 19 בנובמבר ל-4 בדצמבר 1941 יצאו מבלטה ברגל כמה שיירות של יהודים שמספרם מוערך באלפים. רוב המגורשים נספו בדרך או במחנות הללו. בזמן הגירושים נמסרו ילדים יהודים מהגטו לידיהם של אוקראינים כדי שיוטבלו לנצרות ויינצלו, אך קצתם נתפסו בידי השוטרים הרומנים וצורפו לשיירות. עוד מאות יהודים מהגטו לקחו הגרמנים לעבודת כפייה; רק מעטים מהם חזרו.
במהלך 1942 החלו תנאי החיים בגטו להשתפר מעט, במידה רבה בגלל העזרה של ועד העזרה היהודי בבוקרשט. בסיוע הוועד הוקמו בית חולים ובו 15 מיטות ובית מרקחת, ובקיץ 1942 הוקמו גם בית מרחץ ומתקן חיטוי. באביב 1943 הוגדל בזכות הסיוע של ועד העזרה מספר מנות המזון שחולקו בבית התמחוי בגטו. גם מצבם של הילדים בשני בתי היתומים שארגן ועד הגטו השתפר בתקופה זו בזכות מזון וביגוד ששלח הוועד. לאחר מכן קיבל ועד העזרה בבוקרשט את אישור השלטונות הרומניים לאסוף כמה מאות יתומים יהודים באזור בלטה ולהעבירם לעיר יאסי ומשם למשפחות יהודיות בבוקרשט.
על-פי נתונים של ועד העזרה, באביב 1943, לפני הצלת הילדים, נמנו בגטו בלטה 2,523 יהודים (614 גברים, 1,234 נשים ו-675 ילדים) – מקומיים ומגורשים גם יחד. נוסף עליהם חיו בבאלטה כ-400 יהודים מברשד (Bershad) ומאובודובקה (Obodovka) שעבדו בבית חרושת ללבד.
בנובמבר 1943 ירו ז'נדרמים ב-83 יהודים בגטו באמתלה שהשתייכו לפרטיזנים. ב-25 בפברואר 1944 נתפסה קבוצה של פרטיזנים ואנשיה, ובהם שישה יהודים מקומיים, הוצאו להורג. עוד כ-300 יהודים נרצחו במרס 1944, בזמן נסיגת הגרמנים.
בלטה שוחררה ב-29 במרס 1944.