המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הלאומי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בבלמזויוורוש 388 תושבים יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כשני אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיר הייתה אורתודוקסית, והיו לה בית ספר יסודי ותלמוד תורה.
ב-1942-1941 גויסו גברים יהודים לשירות עבודת כפייה במסגרת הצבא ההונגרי. רובם הוצבו בחזית המזרחית באוקראינה, ורבים מהם נספו שם.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במארס 1944. על-פי המיפקד שנעשה בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה האורתודוקסית של בלמזויוורוש 340 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נשאר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך צווים ותקנות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. במאי 1944 הורה סגן הממונה על מחוז היידו, לסלו סילסי (Laszlo Szilassy), להקים גטאות במחוזו. ב-19 במאי 1944 ציווה הממונה על נפת קוצפונטי (Kozponti), ג'ולה רשו (Gyula Raso), להקים את הגטו בבלמזויוורוש ברחוב הסמוך לבית הכנסת. היהודים נדרשו לעבור אל הגטו לא יאוחר מ-21 במאי 1944, וצורפו אליהם יהודים מהסביבה. בגטו נוצרה צפיפות קשה.
במחצית יוני 1944 הועברו תושבי הגטו לחווה בהיידוסנטג'ורג'פוסטה (Hajduszentgyorgypuszta), שבקרבת דברצן (Debrecen) ושוכנו שם בדירי חזירים. בין 25 ל-28 ביוני 1944 גורשו קצתם לשטרסהוף (Strasshof) שבאוסטריה וקצתם לאושוויץ.