בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בבלשאג'רמט 1,712 תושבים יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כ-14 אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה, והיו בהם גם כמה בעלי בתי חרושת וחוכרי קרקעות. הקהילה היהודית בעיר הייתה אורתודוקסית, ועם מוסדותיה נמנו בית ספר יסודי יהודי, תלמוד תורה וישיבה וכן אגודות דתיות וחברתיות למיניהן.
בשנת 1942 גויסו רוב הצעירים היהודים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. הם הוצבו בחזית המזרחית באוקראינה, ומרביתם נספו שם. יהודי בלשג'רמט סייעו באותה שנה לפליטים יהודים שנמלטו מסלובקיה הסמוכה, ואחדים מן היהודים וכן הישיבה המקומית נתנו לפליטים הללו מקלט פרק זמן ממושך.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנעשה בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה האורתודוקסית של בלשג'רמט 1,516 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש הגרמני, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך צווים ותקנות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. על בסיס "צו הקמת הגטאות" שפרסם ראש ממשלת הונגריה ב-28 באפריל 1944 הורה שנדור ניאוגרדי הורבט (Sandor Neogradi Horvath), סגן הממונה על מחוז נוגרד, "לסלק את היהודים מכל היישובים" במחוז ולבודד אותם ב"אזורי מגורים" נפרדים.
בערב 9 במאי 1944 ננעלו השערים של גטו בלשג'רמט. בחלק אחד של הגטו רוכזו יהודי בלשג'רמט עצמה, ובחלק אחר – יהודים מהיישובים בנפת בלשג'רמט ובמחוז נוגרד. בסך הכל נכלאו בגטו על שני חלקיו כ-3,000 נפשות. יהודים מומרים וצאצאיהן של אמהות נוצריות שוכנו לפי בקשת הכמרים המקומיים בבניין נפרד.
ראש העירייה, ד"ר בלה ונאי (Bela Vannay), מינה מועצה יהודית בראשותו של מיהלי לזר (Mihaly Lazar), נשיאה האחרון של הקהילה היהודית. על הסדר הפנימי בגטו הופקדה יחידה של 30 שוטרים יהודים בפיקודם של פָּל שנדור (Pal Sandor) ואנדור פליישר (Andor Fleischer). מפקד המשטרה המקומית אוסקר אוריאס (Oszkar Orias) נהג ביהודים אכזריות יתרה. בגטו הוקם בית תמחוי, אבל שרר בו מחסור חמור במזון ולא היו בו מים זורמים. כדי למנוע התפרצות של מחלת טיפוס הבטן הקים ראש העיר שני בתי חולים בגטו.
ב-2 ביוני 1944 הועברו תושבי הגטו למרכז השילוח בניירישטניה (Nyirjestanya), מרחק כשלושה קילומטרים מבלשג'רמט ונאלצו ללון שם באסם לייבוש טבק, באורוות ואף תחת כיפת השמים. יהודי גטו בלשג'רמט, ואתם עוד כ-5,820 יהודים ממקומות אחרים גורשו בשני טרנספורטים שיצאו לאושוויץ ב-11 וב-14 ביוני 1944. גברים מתחת לגיל 48 גויסו מן הגטו לשירות עבודת כפייה וכך ניצלו מן הגירוש.
