המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בבצ'אלמש 186 יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כאחוז אחד. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בבצ'למש השתייכה לזרם הסטטוס קוו. בעיר פעלו כמה אגודות יהודיות. בית הספר היסודי היהודי נחנך בשנת 1846, ובשנת 1944 למדו בו 14 תלמידים.
בשנת 1942 גויסו יהודים מבצ'למש לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. לאחר כיבוש הונגריה ב-19 במרס 1944 נכנסו לבצ'אלמש יחידות של הצבא הגרמני. על היהודים הוטל מיד עוצר, והם הורשו לצאת רק בשעות קבועות. על-פי מיפקד שנעשה בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה קהילת הסטטוס קוו של בצ'למש 167 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך צווים ותקנות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. בשלהי אפריל 1944 הוקצה מתחם טחנת הקמח המקומית לגטו של יהודי העיר בצ'למש ונפת בצ'אלמש. תושבי הגטו הקימו בו בית חולים ובית כנסת. ב-16 ביוני 1944 הובאו לגטו הזה יהודים מגטו סבדקה (Szabadka), ולמחרת, ב-17 ביוני, הועברו אליו גם רוב היהודים – כמה מאות נפשות – שנותרו בבאיה (Baja).. עתה הצטופפו בגטו 2,793 יהודים, והשמירה עליו הופקדה בידי חיילי הפולקסדויטשה ס"ס האכזריים.
ב-26 או ב-27 ביוני 1944 גורשו כל תושבי גטו בצ'למש והועמסו על רכבת גירוש שיצאה ממרכז השילוח בסגד (Szeged). הרכבת נשאה כ-6,000 יהודים, ובהגיעה לפלשוסולקה (Felsoszolka) חולקו המגורשים לשתי קבוצות: 2,737 מהם גורשו לאושוויץ, והשאר – ובהם יהודי העיר בצ'למש – לשטרסהוף (Strasshof) שבאוסטריה.