המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Hungary, Szeged, חומת העץ אשר ציינה את גבולות הגטו. ארכיון יד ושם, 1249/37
Hungary ,Szeged, בית הכנסת ששימש כמחסן בתקופת הגטו. ארכיון יד ושם, 1656/3

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בסגד 4,161 תושבים יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כשלושה אחוזים. רוב יהודי סגד היו סוחרים; אחדים מהם היו פקידים. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם הנאולוגי וקיימה בית ספר יסודי יהודי ואגודות חברתיות ודתיות למיניהן.
משנות השלושים ואילך רבּוּ באוניברסיטה של סגד מהומות אנטישמיות ותקיפות של יהודים שארגנו סטודנטים נוצרים מן הימין הקיצוני. ב-1942 גויסו גברים יהודים רבים לעבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. רובם נשלחו לחזית המזרחית באוקראינה, ורבים מהם נספו שם.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 השתייכו לקהילה הנֵאולוגית של סגד 2,852 יהודים, ובהם רבים שהוטבלו לנצרות.
באפריל 1944 הוכרזו כמה ערים במחוז בץ'-בודרוג (Bacs-Bodrog) שטח צבאי סגור. לפיכך מ-27 באפריל 1944 הובאו לסגד יהודים מזומבור (Zombor), זנטה (Zenta) ומג'רקניז'ה (Magyarkanizsa), ובסך הכל יותר מ-2,200 בני אדם ובהם 63 יהודים מומרים. על ד"ר רוברט פּאפּ, משפטן ששימש נשיאה האחרון של הקהילה היהודית, הוטל למצוא בניינים לשכן בהם את היהודים שהגיעו. פּאפּ הקצה למטרה זו בניינים שבבעלות הקהילה, ובהם בית הכנסת העתיק, בית הספר ובנייני משרדי הקהילה. ואולם מאחר שבניינים אלו היו צרים מלהכיל את כל היהודים שהובאו לסגד, שוכנו רבים מהם גם בדירי חזירים נטושים של בית החרושת לנקניק "פּיק סלמי". ב-17 במאי 1944 הועברו כמעט כולם לבאיה (Baja), ומשם הועברו ב-27 וב-28 במאי 1944 לגנסרנדורף (Gaenserndorf) שליד וינה ולאחר מכן לאושוויץ.
המנגנון המינהלי ההונגרי נשאר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. על-פי הוראה שנתן ב-29 באפריל שנדור טוקאץ (Sandor Tukats), הממונה על המחוז, הוטל על סגן ראש עיריית סגד, בלה טוט (Bela Toth), להתחיל בהכנות לקראת הקמת הגטו בעיר. ב-17 במאי 1944 הורה טוט להקים את הגטו בגוש בניינים אחד סביב בית הכנסת. יהודים מומרים שוכנו בבלוק בתים נפרד בתוך הגטו. באותו יום פנה ד"ר פּאפּ לראש העיר בבקשה לקבל שטח מחיה של שבעה עד שמונה מטרים רבועים לנפש ואישור להקים בית חולים בגטו. כמו כן ביקש לפתור את בעיית הרהיטים שיישארו בבתים שיפנו היהודים. ד"ר פּאפּ גם הציע שיהודים הנשואים לבני זוג לא יהודים יורשו להישאר בדירותיהם עם כל בני משפחתם.
המעבר אל הגטו החל ב-22 במאי 1944 וארך שמונה ימים. הגטו אוכלס בצפיפות של שלוש עד שמונה נפשות בחדר, ולרשותו של כל אדם עמד שטח מחיה של לא יותר משני מטרים רבועים. יהודים שהיו נשואים לבני זוג לא-יהודים עקרו אל הגטו עם בני משפחותיהם רק ביום האחרון של המעבר. כ-500 יהודים מומרים נאלצו אף הם לעבור אל הגטו, אך הם שוכנו ב"בתים מיוחדים". סגן ראש העיר התיר להקים בית חולים.
הצפיפות בגטו הייתה גדולה ולא היה די מקום לכל התושבים, ולכן ייעד סגן ראש העיר מקום לגטו שני, ובסוף מאי 1944 הוגדל גם שטחו של הגטו הראשון. בסך הכל נכלאו בשניהם 3,827 בני אדם. הוקם שירות סדר יהודי של 40 איש בראשותו של שנדור גרלה (Sandor Gerle). ב-10 ביוני הפסיקו הרשויות את הספקת המים והגז לגטאות.
הגטאות בסגד פונו בין 16 ל-20 ביוני 1944. מיילדות ורופאים עשו בגופם של היהודים חיפושים מדוקדקים אחר חפצי ערך מוסתרים, ו-3,095 מתושבי הגטאות (יהודים שהיו נשואים בנישואי תערובת ועוד כמה אחרים היו פטורים) הועברו למרכז השילוח של סגד, שמוקם תחילה במפעל לבנים ואחר כך גם במגרש ספורט סמוך. בלילה שלפני הפינוי מתו 34 יהודים, ובהם 18 ששלחו יד בנפשם. במפעל הלבנים נדחסו יותר מ-8,000 בני אדם מכמה גטאות, והתנאים הקשים בו הוחמרו אף יותר בשל המחסור במים. מפקד מפעל הלבנים היה קצין המשטרה קפיטן אימרה פינטה (Imre Finta). מפקד הס"ס במקום היה פרנץ אברומייט (Franz Abromeit).
ממפעל הלבנים גורשו היהודים בכמה טרנספורטים שיצאו לאושוויץ ולשטרסהוף (Strasshof) שבאוסטריה בין 25 ל-28 ביוני 1944. בטרנספורט האחרון נותק בבודפשט אחד מקרונות הרכבת, ו-66 היהודים שהיו בו נועדו לעזוב את הונגריה ברכבת של קסטנר. אחד הנוסעים היה הרב ד"ר עמנואל לב בן ה-91, רבה הנודע של סגד. הוא נפטר בבית חולים יהודי בבודפשט כעבור כמה שבועות.