המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בבקשמג'ר 246 יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כשני אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיר הייתה נאולוגית והשתייכה לקהילת צ'ילגהגי (Csillaghegy) הסמוכה.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. המנגנון המינהלי ההונגרי נשאר על כנו גם לאחר הכיבוש הגרמני, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-12 במאי 1944 הורה ד"ר לסלו אנדרה (Laslo Endre), סגן הממונה על המחוז ואנטישמי מוצהר, על הקמת הגטאות במחוזו. המעבר לגטאות החל ב-22 במאי 1944. יהודי בקשמג'ר, ואִתם יהודים מנפת סנטנדרה (Szentendre), רוכזו בגטו בקשמג'ר, שהוקם לאורכו של גוש בניינים אחד. על ניהול ענייני הגטו הופקדה מועצה יהודית של חמישה חברים.
עשרה גברים מן הגטו גויסו לשירות עבודת כפייה במסגרת הצבא ההונגרי וכך ניצלו מן הגירוש. כמאתיים יהודים הצליחו לברוח מן הגטו לבודפשט.
בסוף יוני 1944 הועברו יתר תושבי הגטו לבתי החרושת ללבנים של בקשמג'ר ובודקלס (Budakalasz) הסמוכה. הם נמנו עם 18,000 היהודים שנכלאו בתנאים קשים של צפיפות גדולה ורעב ובלא קורת גגעד שגורשו לאושוויץ בין 6 ל-8 ביולי 1944.