בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בברגסס 5,856 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כ-30 אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה, אך היו בהם גם פקידים ואינטלקטואלים רבים. הקהילה היהודית בעיר הייתה אורתודוקסית, ועם מוסדותיה נמנו בית ספר יסודי, תלמוד תורה וישיבה.
ברגסס, שהייתה חלק מהונגריה עד מלחמת העולם הראשונה, סופחה אחריה לצ'כוסלובקיה. במחצית מרס 1939 שבה וסופחה העיר להונגריה. החוקים ההונגריים האנטי-יהודיים נאכפו באזור בחומרה גדולה יותר משנאכפו בהונגריה עצמה.
משנת 1940 גויסו גברים יהודים רבים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. בתחילה הם הוצבו לשירות בתוך הונגריה, אך משנת 1942 נשלחו רובם לחזית המזרחית באוקראינה, ורבים מהם נספו שם.
בקיץ 1941 הכריזו שלטונות הונגריה על משפחות יהודיות רבות שלא יכלו להוכיח שיש להן אזרחות הונגרית שהן חסרות נתינות, וגירשו אותן לאוקראינה הנתונה לכיבוש גרמני. המגורשים נרצחו ב-27 וב-28 באוגוסט בקמניץ-פודולסקי(Kamenets-Podolsk).
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי ִמיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה האורתודוקסית של ברגסס כ-3,600 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נשאר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך צווים ותקנות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. הגטואיזציה בברגסס החלה ב-16 באפריל 1944, בעקבות ועידה שהתכנסה ב-12 באפריל 1944 בראשותו של לסלו אנדרה (Laszlo Endre), תת-שר הפנים, ובהשתתפות ראשי המינהל של קרפטורוס, כדי לדון בפרטי מבצע הגטואיזציה באזור.
הגטאות בברגסס הוקמו בעבור יהודי העיר ויהודי מחוז ברגסס, כ-10,000 יהודים בסך הכל. הם נדרשו לעקור לבית החרושת ללבנים קונט (Kont), לבית החרושת ללבנים ואיי (Valy) ולמבני חווה באחוזת וייס (Weisz). מפקד הגטאות האלה היה הז'נדרם ההונגרי סגן טיבור קצקשי-טולס (קולמן) (Tibor Kecskesi-Tollas [Kohlmann]). יושבי הגטאות נחקרו בעינויים כדי שיגלו היכן הסתירו חפצי ערך.
הניהול הפנימי של הגטאות הופקד בידי מועצה יהודית. הזקנים והבלתי כשירים לעבודה שוכנו בבית הכנסת הקטן שהוסב למעין בית אבות, ובית הכנסת הגדול הוסב לשמש בית חולים.
תושבי הגטאות של ברגסס גורשו לאושוויץ בארבעה טרנספורטים שיצאו בין 16 ל-29 במאי 1944.
