המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Ukraine ,Berdichev, בית בגטו.

במאה השמונה-עשרה ובתחילת המאה התשע-עשרה הייתה ברדיצ'ב מרכז חסידי חשוב, במיוחד בימיו של ר' לוי יצחק מברדיצ'ב. ברדיצ'ב הייתה גם מרכז מסחר חשוב בדרום-מערב רוסיה, שיהודים רבים היו פעילים בו. ערב מלחמת העולם הראשונה חיו בברדיצ'ב יותר מ-50,000 יהודים – כ-70 אחוזים מכלל תושביה. יהודי העיר נפגעו קשות במלחמת העולם הראשונה, ולאחר מכן נרצחו כמה עשרות מהם במלחמת האזרחים ברוסיה (1918-1920). בעקבות תהליכים כלכליים וחברתיים בימי השלטון הסובייטי (1941-1920) קטן מספר יהודי העיר במידה ניכרת, וערב פלישת הגרמנים לברית-המועצות נמנו בברדיצ'ב כ-23,000 יהודים, שהיו אז כשליש מכלל תושביה.
בימי השלטון הסובייטי דעך המסחר הפרטי עד שחוסל כליל, ומרבית בעלי המלאכה בעיר התארגנו בקואופרטיבים. עד אמצע שנות השלושים הייתה בברדיצ'ב פעילות תרבותית אינטנסיבית למדי ביידיש. בשנת 1924 הוקם בברדיצ'ב בית הדין היהודי הראשון באוקראינה, ובראשית 1926 הוקמה במשטרה העירונית מחלקה יהודית שפעלה ביידיש. אלפי ילדים יהודים למדו בבתי ספר ביידיש. עם זאת, בסוף שנות השלושים פחתה פעילות זו יותר ויותר, ויהודים אימצו את השימוש בשפות הסלביות. מ-1927 ועד אמצע שנות השלושים יצא בעיר עיתון ביידיש – דער ארבעטער. בשנות השלושים פעלה בברדיצ'ב במחתרת ישיבה של חב"ד.
הגרמנים כבשו את ברדיצ'ב ב-7 ביולי 1941. רבים מתושבי העיר ובהם יהודים התפנו ממנה בצו השלטונות הסובייטיים הנסוגים או ברחו ממנה עוד לפני הכיבוש, אבל בו בזמן זרמו אליה פליטים יהודים רבים ממערב אוקראינה ומהעיירות שבסביבה. מימי הכיבוש הראשונים החלו מעשי רצח, העסקת היהודים בעבודת כפייה והתעללות בהם. ב-10 ביולי נרצחו 300 יהודים בידי אנשי זונדרקומנדו 4A, וב-28 ביולי – עוד 148 יהודים. בסוף יולי 1941 רצחו הגרמנים כ-850 גברים יהודים. הרציחות נמשכו באוגוסט 1941.
מ-7 ועד 22 באוגוסט 1941 הוכנסו יהודי ברדיצ'ב לגטו בחלק הדל ביותר של העיר, "יטקי" (Yatki). הותר להם לקחת אתם לגטו רק בגדים ומצעים. הם שוכנו בבתים קטנים, מטים ליפול, בצפיפות קשה – חמש-שש משפחות בחדר. הוקם גטו פתוח שלא גודר, אך נאסר על היהודים לגור מחוץ לגבולותיו. ב-25 באוגוסט 1941 רצחה פלוגת ס"ס ומשטרה גרמנית יותר מ-500 יהודים.
רצח יהודי ברדיצ'ב הואץ בספטמבר 1941. בתחילת החודש, לאחר סלקציה, הובלו כ-1,300 יהודים מחוץ לעיר בתואנה שהם יוצאים לעבודה חקלאית ונרצחו ליד הכפר חז'ין (Khazhin). ב-14 בספטמבר בשעות הלילה כיתרו את הגטו יחידה של שוטרים אוקראינים, גדוד המשטרה ה-45 ופלוגת המטה של מפקד הס''ס והמשטרה באזור, אוברגרופנפירר פרידריך יקלן (Friedrich Jeckeln). למחרת, ב-15 בספטמבר, הובלו בין 12,000 ל-15,000 מתושבי הגטו למקום סמוך לחוות שלמרקה (Shlemarka) ולכפר רדיאנסקויה (Radianskoye), ונרצחו שם בבורות שחפרו שבויי מלחמה בעוד מועד.
בשבועות שלאחר אקציית ספטמבר הסתננו לגטו ברדיצ'ב יהודים ממקומות אחרים בסביבה וניסו למצוא בו מקומות מסתור.
ב-30 באוקטובר 1941 החלו הגרמנים בחיסול הגטו ורצחו כ-3,000 מתושביו. עם אלו שהסתתרו בחלקים אחרים של ברדיצ'ב הובלו תושבי הגטו אל המוזיאון ההיסטורי העירוני. רובם, כ-2,000 בני אדם, נרצחו ב-3 בנובמבר 1941 בידי איינזצקומנדו 5 והמשטרה האוקראינית בבורות סמוך לחוות סוקולינו (Sokulino). כ-300 בעלי מלאכה שנותרו לאחר הסלקציה הוסיפו לחיות בברדיצ'ב עוד חודשים מספר. ב-21 בינואר 1942 ציווה מפקד האזור הגרמני שהיהודים יישאו על החזה והגב של לבושם טלאי מבד לבן.
ב-1 במרס 1942 הועברו תושבי הגטו למחנה קרסנאיה גורה (Krasnaya Gora) (שנודע גם בשם ליסאיה גורה [Lysaia Gora]) הסמוך לעיר. המחנה גודר והופקדה עליו שמירה. בראש הגטו/המחנה הקטן הזה הועמד יהודי ששמו פקליס (Pekelis). במאי-יוני 1942 הועברו לגטו עוד כ-700 יהודים מעיירות סמוכות. ב-16 ביולי 1942 רצחו חילי ס"ד ושוטרים אוקראינים את כל יושבי הגטו, למעט כ-60 בעלי מקצוע שהושמו בכלא והוסיפו לעסוק במלאכתם. כ-100 בני אדם שנתגלו במקומות מסתור נרצחו לאחר מכן, וכן נרצחו כ-70 ילדים יהודים מבית היתומים. ב-27 באפריל 1942 נרצחו כ-70 צאצאים של נישואים מעורבים.
כמה יהודים מבעלי המקצוע האחרונים הצליחו לברוח בנובמבר 1943 ועזבו את ברדיצ'ב. היתר נרצחו במועד מאוחר יותר.