המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Baranow, יהודי ברחוב.

אחרי מלחמת העולם הראשונה חיו בברנוב כ-750 יהודים – כ-40 אחוזים מאוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממלאכה, ממסחר ומרוכלות, בעיקר בענפי ההלבשה והמזון. הם הסתייעו בבנק ובקופת צדקה וקיבלו תמיכה מיוצאי העיירה באמריקה. בברנוב פעלו בית ספר עברי ולידו גן ילדים והתקיימה בה פעילות ציונית שכללה מועדון, ספרייה וחוג אמנות.
בספטמבר 1939, עם הכיבוש הגרמני, החלה חטיפת יהודים לעבודת כפייה. כמו כן הוטלו על יהודי העיירה תשלומי כופר בכסף, בחפצי ערך ובמזון. הוקם יודנרט בראשותו של מרדכי גרוס (Gross). היודנרט ופעילי יס"ס פתחו מטבח ציבורי. היודנרט ניסה לשמור על קשר עם צעירים שגויסו למחנות עבודה באזור ולשלוח להם מזון. צעירים אחרים, בעיקר בעלי מלאכה ועובדים חיוניים, גויסו לעבודה במפעלים בעיירה. ב-3 ביוני 1942 הוקם בברנוב גטו. בגטו נכלאו גם יהודים מיישובים בסביבה, ובהם טרנובז'ג-דזיקוב (Tarnobrzeg-Dzikow), ומספר התושבים בו הגיע ליותר מ-2,000. עם הקמת הגטו הוחל בהכנת מקומות מסתור, וראש היודנרט עודד את היהודים להימלט, אך הוא עצמו סירב לנטוש את הגטו.
ב-20 ביולי 1942 ריכזו הגרמנים את יהודי העיירה בעזרתה של משטרת העזר הפולנית. רוב היהודים שניסו לברוח נרצחו או הוחזרו למתחם האיסוף בגטו. 30 זקנים נרצחו בבית הקברות היהודי, והנותרים הועברו ברכבת משא לדמביצה (Dębica). מקצת הכשירים לעבודה שבהם הועברו משם למחנות עבודה, ורובם גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ.