המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין מלחמות העולם חיו בגרבובייץ כ-2,400 יהודים – יותר ממחצית אוכלוסייתה. רובם עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. בעיירה פעל איגוד מקצועי של בעלי מלאכה יהודים והוקמו קופת גמ"ח ובנק הלוואה וחיסכון ליהודים. רוב יהודי גרבובייץ היו דתיים מסורתיים, אך לצד אגודת ישראל פעלו בגרבובייץ גם מפלגות ציוניות, תנועות חלוציות והבונד. הציונים הקימו שני בתי ספר יסודיים עבריים. בעיירה פעלו ספריות ציבוריות וחוגים לדרמה ולספרות.
בספטמבר 1939 כבשו הסובייטים את גרבובייץ. כשנסוגו בתחילת אוקטובר בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב, ברחו עמם מזרחה כ-200 יהודים. זמן קצר אחר כך נכנסו הגרמנים לגרבובייץ.
בימים הראשונים לכיבוש נחטפו יהודים לעבודת כפייה. כעבור זמן מה הוקם בגרבובייץ גטו פתוח ויושביו הועסקו במחנה עבודה גרמני סמוך. הגרמנים מינו יודנרט והטילו עליו לגייס עובדי כפייה.
במרס 1941 היו בגרבובייץ 1,435 יהודים. בסתיו 1941 נסגר הגטו. בנובמבר 1941 הובאו לגרבובייץ 50 יהודים מקרקוב. במאי 1942 הובאו לגטו כ-600 יהודים מעיירות סמוכות, ובגטו נמנו אז 2,026 יהודים.
ב-8 ביוני 1942 הוליכו את יהודי הגטו ברגל מרחק עשרה קילומטר לתחנת הרכבת במיונצ'ין (Miaczyn) תחת השגחתם של אנשי ס"ס ושוטרים פולנים. בסלקציה שנעשתה בתחנת הרכבת נרצחו עשרות חולים, כ-800 יהודים הוחזרו לעבודה בגרבובייץ, וכ-1,200 גורשו ברכבות משא למחנה ההשמדה סוביבור.
אחרוני היהודים בגרבובייץ גורשו לסוביבור באוקטובר 1942.