המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין מלחמות העולם חיו בגבוז'דז'ייץ כ-1,200 יהודים. בעיירה פעלו מפלגות יהודיות, התקיימו אירועי ספורט ותרבות יהודיים, ופעל בית ספר ששפת ההוראה בו הייתה יידיש. בימי השלטון הסובייטי (ספטמבר 1939 עד יוני 1941) פורקו מוסדות הקהילה היהודית והולאמו העסקים הפרטיים.
צבא הונגריה, בעלת בריתה של גרמניה, כבש את גבוז'דז'ייץ ב-2 ביולי 1941 והחזיק בה עד נובמבר. באותם חודשים גויסו יהודים מהעיירה לעבודות כפייה, אך לא הוטלו עליהם גזֵרות אחרות. עם העברת העיירה לשלטון הגרמנים בסתיו 1941 החלה הידרדרות במצבם.
בסוף 1941 או בתחילת 1942 רוכזו היהודים בגטו במזרח העיירה, סמוך לתחנת הרכבת. הצפיפות בגטו הייתה גדולה, אך קשרי המסחר עם איכרי הסביבה נמשכו, ובזכותם נמנע בו הרעב. בגבוז'דז'ייץ פעל יודנרט, שהוקם כנראה כבר בימי הכיבוש ההונגרי, ויושבי הראש שלו היו ככל הנראה גרינברג ואחריו אלישע זננזוב (Zanenzov). הוקם בו גם שירות סדר יהודי.
ב-12 באפריל 1942 פרצו לגטו שוטרי סיפ"ו בפיקודו של פטר ליידריץ (Leideritz) והחלו לרכז את היהודים בעזרתם של שוטרים אוקראינים. רבים מתושבי הגטו נורו במהלך האקציה או נספו בבתים שהועלו באש. רבים אחרים נרצחו ביריות ביער הסמוך. בסך הכל נרצחו באקציה זו כמחצית מתושבי הגטו. האחרים נמצאו במקומות העבודה או הסתתרו במקומות מחבוא.
ב-24 באפריל 1942 הועברו היהודים שנותרו בגטו גבוז'דז'ייץ לגטו קולומיאה, ששררו בו תנאים קשים במיוחד. קצתם עברו מקולומיאה לגטאות אחרים והיו גם ששבו לגבוז'דז'ייץ והועסקו עם פליטים יהודים אחרים כפועלים בחוות חקלאיות בסביבה. ב-8 בספטמבר 1942 נאסרה עבודת יהודים בחוות אלו, ועובדיהן גורשו שוב לקולומיאה, ומשם למחנה ההשמדה בלז'ץ.