המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם התגוררו בעיירה גיילניוב כ-170 יהודים – כ-20 אחוזים מתושביה. מבחינה מינהלית הם השתייכו לקהילת פשיסוחה (Przysucha). ליהודי גיילניוב היו בית כנסת, בית מדרש ובית עלמין, אבל לא היה בעיירה רב, אלא שוחט בלבד.
בראשית 1942 הובאו לגיילניוב 200 יהודים מפלוצק (Plock), מן הכפר הסמוך קוניצ'קי (Kuniczki) ומכפרים אחרים בסביבה. היהודים הועסקו בעבודת כפייה בהכשרת קרקעות ובשינויים באפיקי הנהרות בסביבה. ביום כיפור תש"ג (ספטמבר 1942) עשו הז'נדרמריה הגרמנית והמשטרה הכחולה הפולנית פוגרום במתפללים; חמישה מהם לא הספיקו לברוח ונרצחו. באותו היום הוקם בגיילניוב גטו של תשעה בתים. בשל הצפיפות הגדולה החל הטיפוס לפשׂות בגטו ורבים מתו מהמחלה.
ב-2 באוקטובר 1942 הגיעו לגטו ז'נדרמים גרמנים ואנשי המשטרה הפולנית וניתנה פקודה לפנות את יהודי גיילניוב לאופוצ'נו. בלילה שבין 22 ל-23 באוקטובר 1942 ברחו 60 מיהודי הגטו ליערות. שאר היהודים נדרשו להסתדר בטורים, רכושם נשדד, וב-24 באוקטובר 1942 הם הועברו לאופוצ'נו ומשם גורשו לטרבלינקה.