המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בגנייבושוב כ-1,600 יהודים – יותר ממחצית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממלאכה וממסחר זעיר והסתייעו באיגודים מקצועיים. בקהילה הייתה ספרייה ששימשה מרכז תרבות ומרכז ללימוד עברית. בעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות שהקימו חוות הכשרה, וכן פעל בה הבונד.
בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את גנייבושוב, והחלו לחטוף יהודים לעבודת כפייה. הוקמו יודנרט בראשותו של יעקב דינר (Diner) ושירות סדר יהודי בפיקודו של יחיאל גרוסמן.
בספטמבר 1940 או בסוף 1941 (על-פי מקורות שונים) הוקם בגנייבושוב גטו. בקיץ 1941 שולחו יהודים מגנייבושוב למחנה עבודה ליד בית החרושת לתחמושת בפיונקי (Pionki). במחצית הראשונה של 1942 הגיעו לגטו יהודים מגורשים מקרקוב ומרדום ומספר תושבי הגטו הגיע לכ-7,000.
ב-20-19 באוגוסט 1942 גורשו כ-5,000 מיהודי גנייבושוב לזבולן (Zwolen), ומשם למחנה ההשמדה טרבלינקה. כ-600 צעירים שולחו למחנה עבודה באזור דמבלין (Deblin).
כ-1,000 היהודים שנותרו בגנייבושוב גורשו גם הם לטרבלינקה ב-15 בנובמבר 1942.