בין מלחמות העולם חיו בגרוייץ כ-5,000 יהודים – כ-60 אחוזים מתושביה. רובם התפרנסו ממסחר זעיר, מרוכלות במוצרי חקלאות וממלאכה, בעיקר בענפי ההלבשה. מיעוטם היו סוחרי עצים עשירים. היהודים הסתייעו באיגודים מקצועיים שהחזיקו קופות הלוואה לחבריהם ובבנק מסחרי מיסודה של אגודת ישראל וכן בקופת גמ"ח ובמוסדות צדקה וסעד מסורתיים. בעיר פעלו בית ספר יסודי ממשלתי ליהודים ("שבסובקה"), שלמדו בו בעיקר בנות; בית ספר עברי וגן ילדים של רשת "תרבות"; בית ספר לבנות "בית יעקב" של אגודת ישראל; תלמוד תורה לילדי עניים; ובית ספר יידישאי של ציש"א. הייתה בעיר ספרייה ציבורית ציונית, ומפלגות ותנועות נוער ציוניות ניהלו בה הכשרה חלוצית. גם הבונד פעל בגרוייץ וקיים בה מועדון ספורט, וגם אגודת ישראל פעלה בה.
בהפצצה של הגרמנים ב-7-6 בספטמבר 1939 נהרגו בגרוייץ כמה יהודים. ב-8 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את העיר. ב-12 בספטמבר 1939 הגיעו לגרוייץ אנשי ס"ס, ריכזו כ-7,000 גברים מתושביה, ובהם יהודים רבים, שדדו מהם רכוש והובילו אותם לרווה מזובייצקה (Rawa Mazowiecka). בדרך נורו ונהרגו יהודים רבים. ברווה מזובייצקה שוחררו יהודים שמשפחותיהם שילמו כופר, ושאר היהודים הועברו בקרונות משא למקומות שונים בפולין הכבושה וגם לנירנברג ולברסלאו (Breslau) שבגרמניה. רבים מהם נספו. המגורשים הוחזרו לגרוייץ בסוף ספטמבר 1939.
באוקטובר 1939 הפכה גרוייץ למרכז השלטון הגרמני בנפה, בראשותו של הנאצי מורר (Morer). הגרמנים העלו באש את בית הכנסת ואת בית המדרש, בזזו רכוש של יהודים וירו למוות בכ-400 יהודים אורתודוקסים.
בנובמבר 1939 נמלטו רבים מיהודי גרוייץ למזרח פולין, אזור שהיה נתון לשלטון סובייטי. בסוף אותו חודש הוקמו בגרוייץ יודנרט של שישה חברים בראשותו של נח ביטר (Biter) ושירות סדר יהודי. מדי יום נלקחו לעבודת כפייה בין 1,000 ל-1,200 גברים ונשים ועבדו בהשגחתם של פולנים. העשירים פדו את עצמם מחובת העבודה, ובכסף ששילמו ליודנרט שילם היודנרט שכר לפועלים העניים. היודנרט אף שיחד את המשגיחים הפולנים כדי שינהגו בעובדי הכפייה היהודים יתר התחשבות.
בחורף 1939/40 תבעו אנשי גסטפו כופר מהיודנרט, ואיימו שאם לא ישולם ירצחו 100 בני ערובה יהודים.
ביולי 1940 הורו הגרמנים להקים גטו בעיר. בגטו ישבו 5,850 יהודים, ובכללם 447 פליטים ממערב פולין שהגיעו לגרוייץ בין אפריל ליוני 1940.
חיסול הגטו החל ב-28 בפברואר 1941. רוב היהודים גורשו לוורשה, ובגרוייץ הושארו רק שתי קבוצות של פועלים יהודים. בראשית פברואר 1942 הועברו כמאה יהודים בעלי מקצוע למפעלים גרמניים בוורשה. קבוצה אחת של כ-250 מהנותרים עבדה בכפר סמוך ואנשיה נרצחו ב-4 ביוני 1943 ביער ליד חינוב (Chynow). קבוצה אחרת, של 83 יהודים, שולחה למחנה עבודה בסמולנסק (Smolensk) שבאזור הכבוש של ברית-המועצות – 79 מהם נרצחו; ארבעה שרדו.
