המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים התגוררו בגרייבו כ-2,800 יהודים – יותר ממחצית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו בדוחק ממסחר זעיר וממלאכה. בעזרת הג'וינט הוקמו בנק קואופרטיבי וקופת גמ"ח, וסייעו גם איגודים מקצועיים וחברות צדקה וסעד מסורתיות. בגרייבו פעלו מפלגות ציוניות, אגודת ישראל והבונד. כל המפלגות הקימו תנועות נוער ורשתות חינוך לילדים, ופעלו בעיירה גם ארגוני תרבות וספורט. בשנות השלושים סבלו יהודי גרייבו מהתנכלויות שהתבטאו בחרם כלכלי, בתקריות של יידוי אבנים ואף בפרעות שהתחוללו בעיירה ב-1936-1935.
ב-1 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את גראייבו והחזיקו בה שלושה שבועות, עד סיפוחה לברית-המועצות. בפרק הזמן הזה נרצחו כמה יהודים, בית הכנסת וכמה בתי יהודים הועלו באש, וקבוצה של נערים יהודים שולחה לגרמניה. במחצית השנייה של ספטמבר 1939 סופחה גראייבו לברית-המועצות. בימי שלטונם הלאימו הסובייטים בתים ואדמות של משפחות אמידות, בתי חרושת וחנויות. רוב היהודים התפרנסו מעבודה בקואופרטיבים, במערכת החינוך ובמוסדות השלטון. בשנות השלטון הסובייטי פעל בית ספר יהודי ששפת הלימוד בו הייתה יידיש. ביוני 1941 גורשו מגראייבו לסיביר כמה משפחות יהודיות אמידות.
גרייבו נפלה בידי הגרמנים ב-22 ביוני 1941, ומעשי התעללות ביהודים, אונס ורצח החלו מיד. ב-25 ביוני 1941 נצטוו היהודים לשאת טלאי צהוב. ב-29 ביוני פרעו פולנים מקומיים ביהודים, הרגו עשרה מהם ופצעו 30. למחרת ריכזו הגרמנים בכיכר השוק כ-500 יהודים, והאספסוף הפולני הלקה כמאה מהם בשל "שיתוף פעולה עם השלטונות הסובייטיים". ב-3 ביולי 1941 שוב הוכרחו היהודים להתאסף בכיכר השוק, אלא שהפעם הסתתרו רבים מהם ולמקום הובאו כ-300 יהודים בלבד. לאחר התעללות קשה מידיהם של פולנים ושל גרמנים הם הועברו לבניין התאטרון ונכלאו בו ארבעה שבועות. הם הועסקו בעבודות כפייה שלוו בעינויים ובהכאות, וכמה עשרות מהם נרצחו.
בתחילת אוגוסט 1941 שוב רוכזו כל יהודי גרייבו בכיכר השוק, שוטרים פולנים וגרמנים התעללו בהם, וכמה מהיהודים נרצחו. לאחר מכן הובאו היהודים למגרש ליד התאטרון. השוטרים הפולנים בחרו עשרים נשים ושלושים גברים והאשימו אותם בקומוניזם. ה"קומוניסטים" עונו קשות כל הלילה בבניין התאטרון, וב"משפט" שנערך להם לאחר מכן נידונו כולם למוות. ב-7 באוגוסט 1941 הוצאו להורג 120 יהודים, שלושה מהם ילדים, בבית הקברות היהודי.
ימים אחדים לאחר הרצח ההמוני הוקם בגרייבו גטו סגור ומגודר והוכנסו אליו 2,000-1,600 יהודים. הוקם יודנרט בראשותו של זלמן סוטקר (Sotker), והוקם גם שירות סדר יהודי של 20 שוטרים. היודנרט היה אחראי על הספקת צוותים לעבודת הכפייה. היודנרט גם הקים כמה בתי מלאכה שעבדו בעבור הגרמנים, מאפייה וחנות לחלוקת מזון. ליד היודנרט פעלה גם ועדת תברואה. ביזמת היודנרט יובשו שטחי ביצה שנמצאו בתחום הגטו, ותושבי הגטו גידלו בהם ירקות. הקשר בין היהודים לסביבה נשמר באמצעות איכרים שקיבלו היתרים להיכנס לגטו פעמיים בשבוע, בימי השוק, ולהביא עגלות של מזון ועצי הסקה. בקיץ 1942 שולחו מהגטו כמה יהודים למחנות עבודה בביאליסטוק ולמקומות אחרים.
בסוף אוקטובר 1942, לקראת חיסול הגטו, הועברו לגטו גרייבו כ-600 יהודי ראיגרוד (Rajgrod). ב-2 בנובמבר 1942 גורשו כל יהודי גרייבו, כ-2,500 בני אדם, לבוגושה (Bogusza) – לשעבר מחנה של שבויים סובייטים. באמצע דצמבר 1942 שולחו רוב היהודים, ובהם יושב ראש היודנרט סוטקר ומשפחתו, למחנה ההשמדה טרבלינקה. בתחילת ינואר 1943 גורשו אחרוני היהודים לאושוויץ. רק אחדים מהם ניצלו.