המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Dawidgrodek, שני גברים מחפשים שרידי אדם, באיזור בו בוצע רצח המוני.

בין מלחמות העולם חיו בדוויד-הורודוק כ-3,000 יהודים – כשליש מאוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר, מלאכה ותעשייה, והיו בהם בעלי מנסרות ומפעלים אחרים לעיבוד עץ, מפעלים לעיבוד עורות וטחנות קמח, חוכרי אגמים ואחוזות ויצואנים של מוצרי עץ ותוצרת חקלאית. הם הסתייעו באגודות מקצועיות, בבנק ובקופת גמ"ח. עם מוסדות הצדקה והסעד המסורתיים של הקהילה נמנה גם בית יתומים שפעל בסיוע הג'וינט. בעיירה פעלו גן ילדים ובית ספר עברי, ולידו ספרייה יהודית וחוג דרמה, ספרייה ציונית ואגודות ספורט. זמן קצר פעל בעיירה בית ספר דתי של רשת יבנה. בעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות, מפלגה אורתודוקסית והבונד.
ב-1921 רצחו חיילים רוסים שפעלו עם צבא פולין ("בלאחוביצים") כמה יהודים בעיירה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ותחילת השלטון הסובייטי באזור עברו בעיירה פליטים רבים ממרכז פולין וממערבה. בפברואר 1940 הגלו השלטונות הסובייטיים לצפון רוסיה 13 יהודים אמידים ועסקנים יהודים. מפעלי היהודים אוחדו והמנסרות הורחבו. בית הספר העברי הפך למוסד סובייטי ולמדו בו ביידיש. הסובייטים נסוגו מדוויד-הורודוק ב-5 ביולי 1941.
הגרמנים נכנסו לדוויד-הורודוק לאחר 8 ביולי 1941. הם ציוו על היהודים לשאת סרט זרוע ועליו מגן דוד וכן גזרו עליהם עוד גזרות אחרות. ב-10 באוגוסט 1941 נצטוו כל הגברים היהודים בני 14 ומעלה להתייצב לעבודת כפייה; המתייצבים נלקחו לבורות ליד הכפר אולשני (Olszany) ונרצחו בידי יחידה של חטיבת הפרשים הראשונה של הס"ס. שני ילדים ניצלו מהטבח והגיעו אחר כך אל הפרטיזנים.
הנשים והילדים היהודים גורשו מהעיירה, והמשטרה המקומית רצחה כמה גברים שהסתתרו ביניהם. מאות מהמגורשים הגיעו ללחווה (Lachwa), לסטולין (Stolin), לוויסוצק (Wysock) ולסרני (Sarny), אך הרוב לא מצאו מחסה ונאלצו לשוב לדוויד-הורודוק.
בראשית 1942 הוקם בדוויד-הורודוק גטו. רוב תושביו היו נשים וילדים ושיעורי התמותה בו היו -גבוהים.
ב-9 בספטמבר 1942 היו בגטו 1,263 בני אדם – רק 30 מהם גברים. הגטו חוסל ב-10 בספטמבר 1942. יושביו הולכו למקום שנרצחו בו הגברים באוגוסט 1941, וכ-1,100 מהם נרצחו שם. כ- 100 בני אדם הצליחו לברוח, וקצתם הצטרפו ליחידות פרטיזנים סובייטיות.