המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בדומבובר 605 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כשבעה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית השתייכה לזרם הנֵאולוגי. הקהילה קיימה בית ספר יהודי קטן. בפרעות של ימי "הטרור הלבן" שאחרי מלחמת העולם הראשונה נרצחו בדומבובר שלושה יהודים ואחרים הוכו קשות בידי אנשיהן של יחידות צבאיות למחצה.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944, אך המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי צווים ותקנות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-1 במאי 1944 הורה סגן הממונה על מחוז טולנה, אדווין סונגוט (Edvin Szongott), להקים גטאות במחוזו. גטו דומבובר הוקם סמוך לבית הכנסת ולמשרדי הקהילה ונכללו בו כעשרים בניינים. ב-26 במאי נצטוו 622 יהודי דומבובר לעבור אל הגטו, ואִתם נצטוו לעבור אליו גם 118 יהודים מנפת דומבובר וכמה יהודים מסקסרד (Szekszard). היהודים חויבו לסמן את בתי הגטו במגן דוד צהוב.
הצפיפות בגטו הייתה קשה – כ-16 נפשות בחדר. בגטו פעל בית תמחוי, וקבוצת אנשים שמונתה לכך יצאה מדי יום בליווי שוטרים לקנות הספקה חיונית.
היהודים, ובמיוחד העשירים שבהם, נחקרו בעינויים כדי שיגלו היכן הסתירו חפצי ערך.
ב-30 ביוני 1944 הועברו תושבי הגטו למרכז השילוח שבקסרקטינים של בסיס התותחנים בקפושוור (Kaposvar), וב-4 ו-5 ביולי גורשו משם לאושוויץ בשני טרנספורטים שגורשו בהם 5,159 יהודים מהאזור.