המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בדיושג'ור 222 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כאחוז אחד. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה והיו בהם גם כמה בעלי בתי חרושת. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם האורתודוקסי.
בשנת 1940 גויסו יהודי העיר לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. הם הוצבו אחר כך בחזית המזרחית באוקראינה, ועשרה מהם נספו שם.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי נתוני מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 נמנו עם הקהילה האורתודוקסית של דיושג'ור 217 יהודים.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש הגרמני, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-13 במאי 1944 הורה סגן הממונה על מחוז בורשוד, ד"ר ג'ולה מיקולצקי (Gyula Mikuleczky), להקים גטאות במחוזו, וב-19 במאי 1944 הוקם הגטו בדיושג'ור באזור בית הכנסת ובבניינים סמוכים של הקהילה היהודית. בגטו דיושג'ור רוכזו גם 1,134 יהודים תושבי נפת מישקולץ (Miskolc). בלשים שהגיעו מבודפשט חקרו את תושבי הגטו בעינויים בניסיון לגלות היכן הסתירו דברי ערך.
ב-12 ביוני 1944 חוסל הגטו ותושביו גורשו לאושוויץ.