בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בהוג'ס 282 יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כשמונה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיירה הייתה אורתודוקסית, ועם מוסדותיה נמנו בית ספר יסודי יהודי, תלמוד תורה וישיבה. בין שתי מלחמות העולם התפשטה הציונות (בעיקר תנועת "המזרחי") בקרב יהודי העיירה, ואפשר לזקוף זאת לזכות פועלו של רב העיירה, הרב יוסף שלמה גויטיין (Goitein). גם אגודת ישראל הייתה פעילה בהוג'ס. בשנת 1940 פיזרו שלטונות הונגריה את כל הארגונים הפוליטיים היהודים המקומיים.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה האורתודוקסית של הוג'ס 284 נפשות. המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש הגרמני, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי.
ב-1 במאי 1944 הורה אדווין סונגוט (Edvin Szongott), סגן הממונה על מחוז טולנה, להקים גטאות במחוזו. בעקבות צו זה נדרשו יהודי העיירה וכן 230 יהודים מנפת שימונטורניה (Simontornya) לעקור אל הגטו של הוג'ס, שכלל שני גושי בניינים ובכללם בית הכנסת ובנייני הקהילה. בהוראת השלטונות סומנו בתי הגטו בכוכב צהוב.
את החיים הפנימיים בגטו ניהלה המועצה היהודית. מדי יום ביומו הוצאו מהגטו קבוצות של יהודים לעבודות ציבוריות שונות. מקצת הגברים גויסו לשירות עבודת כפייה במסגרת הצבא ההונגרי. רבים מהם ברחו וחזרו אל משפחותיהם, וסופם שגורשו אִתן לאושוויץ.
בסוף יוני 1944 הועברו תושבי הגטו למחנה הצבאי לקיץ' (Lakits) בעיר פץ' (Pecs), ששימש מרכז שילוח לכ-6,000 יהודים, ומשם הם גורשו לאושוויץ בשני טרנספורטים שיצאו ב-4 וב-6 ביולי 1944.
