המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בהיידודורוג 321 תושבים יהודים, ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כשלושה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיר הייתה אורתודוקסית וקיימה אגודות דתיות וחברתיות למיניהן.
בשנת 1942 גויסו כשישים צעירים יהודים מהיידודורוג לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. הם הוצבו בחזית המזרחית, ורבים מהם נספו שם.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה האורתודוקסית של היידודורוג 289 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך צווים ותקנות של הרשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. במאי 1944 הורה סגן הממונה על מחוז היידו, לסלו סילסי (Laszlo Szilassy), להקים גטאות במחוזו. ב-19 במאי 1944 ציווה הממונה על הנפה, ד"ר ג'ולה רשו (Gyula Raso), להקים את גטו היידודורוג בבית הכנסת ובסביבותיו, ועד 21 במאי נצטוו יהודי העיר לעקור אליו. אִתם נכלאו בו גם יהודים מיישובי הסביבה, ובסך הכל כ-350 נפשות. נשיא המועצה היהודית בגטו היה ד"ר לסלו הרץ (Laszlo Hercz).
ב-17 ביוני 1944 הועברו תושבי הגטו לבית החרושת ללבנים שרלי (Serly), בדברצן (Debrecen), ובין 25 ל-28 ליוני 1944 גורשו משם – קצתם לשטרסהוף (Strasshof) שבאוסטריה וקצתם לאושוויץ.