המכון הבין-לאומי לחקר השואה

יהודי ואוור, עיירה של כ-3,000 תושבים, עסקו בין שתי מלחמות העולם במסחר ובמלאכה. בעיירה הייתה פעילות של התנועה הרוויזיוניסטית, והיו לה בוואוור כמה מאות חברים.
הגרמנים נכנסו לוואוור ב-15 בספטמבר 1939. מן היהודים נדרשו סכומי כופר גבוהים ונאסר עליהם לנסוע ברכבות. בעיירה הוקם יודנרט בראשותו של הרב מנחם קסטנברג ולצִדו שירות סדר יהודי ובו שבעה שוטרים. ב-15 בדצמבר 1939 הצטוו היהודים לסמן את בגדיהם בטלאי. באותה העת החלו הגרמנים בחטיפת יהודים לעבודת כפייה במילוסנה (Milosna), מקום שבו בלט הקצין מילר במעשי התעללות ורצח ביהודים. ב-27 בדצמבר 1939 נרצחו בוואוור 107 תושבים (97 פולנים ועשרה יהודים) – תגמול על הריגת שני גרמנים מפלוגת ההנדסה שחנתה במקום.
באביב 1940 הוקם ליהודי ואוור גטו בכפר צ'פלוביזנה (Czaplowizna) שעל הגדה המזרחית של הוויסלה ורוכזו בו כ-2,000 יהודים. הגטו הוקם ברובע רוז'יצקה, בכמה בניינים הרוסים, והיהודים נדרשו לשפץ אותם בעצמם, להתקין בהם חימום ושמשות ולהקים סביבם גדר. תושבי הגטו אולצו לעבוד בחטיבת עצים. בגטו שרר מחסור במים, מנות המזון ניתנו בצמצום, והתפתחה תנועת הברחה מן החלק הפולני של הכפר. ככל שהלכו תנאי התברואה והורעו כן גדלו התחלואה והתמותה. בגטו שררו צפיפות ומחסור קשים, בעלי היכולת נטשו אותו, ונותרו בו רק העניים. בינואר 1941 היה המצב החומרי בגטו כה קשה, עד שנדרשה עזרה סוציאלית מידית ל-612 בני אדם.
הגטו חוסל ב-26 במרס 1942, ו-950 יושביו גורשו לגטו ורשה.