המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ב-1941 התגוררו בווגשייה כ-440 יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כעשרה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיירה הייתה אורתודוקסית, והיא קיימה בית ספר יסודי יהודי. בין שתי מלחמות העולם הייתה אגודת ישראל התנועה המקובלת ביותר בקרב יהודי ווגשיה, אך גם "המפלגה היהודית" פעלה בה, וגם כמה ארגונים ציוניים.
עד מלחמת העולם הראשונה השתייכה וגשייה להונגריה, אחריה סופחה לצ'כוסלובקיה, ובעקבות ההכרעה בבוררות וינה הראשונה ב-2 בנובמבר 1938, חזרה לשלטון הונגריה. מיד אחר כך גירשו השלטונות ההונגריים אל מעבר לגבול החדש עם סלובקיה כמה משפחות יהודיות שלא יכלו להוכיח אזרחות ההונגרית. ב-1941-1940 גויסו רבים מן הגברים היהודים בעיירה לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה והוצבו בחזית המזרחית, באוקראינה.
ב-1942, כשהחלו הגירושים של יהודי סלובקיה, הצליחו כמה עשרות פליטים יהודים להגיע לווגשייה. הקהילה היהודית סייעה לפליטים ועזרה לרבים מהם להגיע לבודפשט.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד אוכלוסין שנערך בשבוע השני של אפריל 1944, מנתה הקהילה היהודית בווגשייה 451 נפשות.
מנגנון המינהל ההונגרי נשאר על כנו גם לאחר הכיבוש הגרמני, וגטו וגשייה הוקם בראשית מאי 1944 על-פי צווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. הגטו הוקם ברובע היהודי של העיירה, וכ-850 יהודים מן העיירה וסביבותיה נצטוו לעבור אליו עד 10 במאי 1944. הגטו לא היה מגודר, אך שלטים על בתיו הכריזו עליהם "בתי יהודים". היהודים הורשו להביא לגטו ריהוט חיוני ומצרכי מזון.
ב-5 ביוני 1944 הועברו יושבי הגטו למרכז שילוח שהוקם במפעל הלבנים של קורצווייל בארשקויוור (Ersekujvar), ומשם גורשו לאושוויץ בשני טרנספורטים שיצאו ב-11 וב-14 ביוני 1944.