המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בשלהי שנות השלושים של המאה העשרים התגוררו בווטרינו כ-60 יהודים – פחות מעשרה אחוזים מכלל אוכלוסייתה. הם התפרנסו ממלאכה וחקלאות.
וטרינו נכבשה בידי הגרמנים ב-11 ביולי 1941. בראשית הכיבוש ערכו הגרמנים רישום של היהודים, רכוש היהודים הוחרם, והם נשלחו לעבודת כפייה. בסוף יולי או בתחילת אוגוסט 1941 העבירו הגרמנים את יהודי וטרינו לפולוצק (Polotsk), אך כעבור שלושה ימים שינו את דעתם והחזירו אותם לעיירה. בספטמבר או באוקטובר 1941 רוכזו כ-40 היהודים שנותרו בווטרינו בשלושה בתים. הגטו גודר בתיל דוקרני והופקדה עליו שמירה של גרמנים. היהודים סבלו בגטו רעב ומעשי התעללות. על האוכלוסייה המקומית נאסר להתקרב לגטו, ולעוברים על האיסור היה צפוי עונש מוות.
הגטו חוסל ב-11 בינואר 1942, כשרצחו הגרמנים את יושביו ליד הכפר קוסרי (Kosari).